כן, נועה קירל, חטאים זה אכן טעים

יש עקבות, יש ראיות אבל אנ'לא שופטת.

אם חטאים מממ זה טעים, אז גם אני נופלת.

הלהיט החדש של נועה קירל מתנגן בכל מקום ומזכיר אמת שלא כל כך נוחה לנו.

האם חטאים הם טעימים? היינו רוצים לומר שלא, מה פתאום. יש לנו מצפון! אפילו אם אנחנו נופלים במשהו שלא היינו רוצים לעשות, איך אפשר לומר שזה טעים לנו?

אם אנחנו כנים עם עצמנו, עם זאת, נאלץ להודות ש… כן. חטאים זה בהחלט יכול להיות טעים.

שלמה המלך תיאר את התופעה הזו כבר לפני אלפי שנים כשכתב: "מים גנובים ימתקו". מה שאנחנו עושים בגניבה, באיסור, מגיע עם טעם מתוק משלו. חלק מהפרשנים אף מסבירים שהמילה 'מים' כאן מכוונת במיוחד לחטאים של קשרים אסורים בין גברים ונשים.

לא סתם אחת מעשרת הדיברות היא 'לא תחמוד'. אחד מעקרונות הבסיס של היהדות היא שאסור לפזול למה ששייך לשני. הווילה שלו לא קשורה אליך, גם לא המשרה הבכירה שלו, ובטח לא בת הזוג שלו. התורה יודעת את נפש האדם, שנוטה לרצות את מה שיש לאחר. מה לעשות: לדברים הגנובים יש את הטעם שפשוט אי אפשר להשיג כשהולכים בדרך הישרה.

איך אפשר לצפות מאיתנו להתגבר, אם כך? התשובה רמוזה בפסוק הבא: "ולא ידע כי רפאים שם". המים הגנובים מתוקים רק למי שלא יודע שהם צופנים בחובם מוות (כן, זוכרים את המילה 'רפאים' שברוחות רפאים? זו אותה המשמעות). בזמן השתיה מרגישים מתיקות, אבל אחריה מגיעה מרירות גדולה מאד.

אז האם חטאים זה טעים? בהחלט. כמו שרעל עטוף בשוקולד יכול להיות טעים. אבל, אם אנחנו יודעים שיש כאן רעל (או שיש כאן חטא), השכל אמור לגרום לנו לסרב לטעום. למי אכפת שזה טעים, אם בסוף מחכים לנו הרפאים?