בריון השכונה: השיר הפרו ישראלי הנשכח של בוב דילן

בוב דילן בן ה-82 עדיין מתפקד, כותב, יוצר ומופיע על הבמות. אך עם זאת סביר להניח שלא נשמע אותו מדבר על מה שקורה בישראל. הוא אמנם התחיל את דרכו כמוזיקאי עם אג'נדה חברתית שמגיב לאירועי השעה, אבל כיום בגילו הוא כנראה יעדיף לא להכניס את עצמו לסוגיות טעונות. אף על פי כן, שיר ישן שלו מלפני ארבעים שנה בדיוק, אולי יגלה לנו מה הוא היה עשוי להגיד. כי השיר הזה, 'בריון השכונה', שעלה מהאוב בימים האחרונים, נשמע כאילו הוא נכתב בדיוק על מה שקורה כיום. שיר זה מעביר ביקורת קולעת על היחס שישראל זוכה לו בעולם. הנה כמה בתים שלו (בתרגום אורן פרבר):

"בריון השכונה, הוא בסך הכל אחד

אויביו טוענים "אדמותינו שדד"

הקיפוהו בערך מיליון לאחד

אין לו לאן לברוח, הוא תמיד לבד

הוא בריון השכונה.

[...]

בריון השכונה, גורש מכל מקום

נדד כפליט, מוכה ועירום

משפחתו התפזרה, עמו נרדף, נרדף והושמד

עומד למשפט, רק על כך שנולד -

הוא בריון השכונה.

כנופיית לינץ' חיסל, הנשיא מיד צלצל

נשים זקנות גינו אותו, דרשו שיתנצל

כשהשמיד ת'פצצות שאליו נועדו

אף אחד לא שמח

"באשמתך!" הם אמרו

לבריון השכונה.

[...]"

שיר זה, עם הכותרת האירונית שלו, דוקר את אחת הנקודות שעולות שוב ושוב סביב הביקורת נגד ישראל - הנטייה האוטומטית להאשים את החזק. חוקרים המתמחים בהלכי רוח פוליטיים, טוענים שיש נטייה כיום בקרב חוגים מסוימים, לדבוק במשוואה לפיה 'החלש הוא הצודק', משוואה פשטנית שמובילה לאבסורדים מסוכנים. בהקשר הזה מעניין לציין את הפסוק "ודל לא תהדר בריבו" מספר שמות, אותו מסבירים המפרשים כך: "מדרך בני אדם לחמול על הדלים, אבל הדיין לא יעשה כן, כי בזה יצא משפט מעוקל" (רבי יצחק שמואל רג'יו). העובדה שמישהו נתון בנחיתות מבחינת כוחו או מעמדו לא מעידה על צדקתו, ויש לבחון את הדברים לגופם. "בריון השכונה" הוא לא תמיד הרע.