מחקר מתריע: סטרס בלתי מטופל עלול לפגוע במוח

במחקר שנערך באוניברסיטת 'ברקלי' שבקליפורניה, חוקרים הצליחו להראות כיצד מתח כרוני וסטרס יוצרים שינויים ארוכי טווח במוח, שעשויים להסביר מדוע אנשים שסובלים ממתח כרוני נוטים לבעיות נפשיות כמו חרדה והפרעות במצב הרוח בשלב מאוחר יותר בחיים. 

"מה שהרופאים ידעו עד כה הוא שלאנשים עם מחלות הקשורות ללחץ, כמו הפרעת דחק פוסט טראומטית - יש הפרעות במוח, כולל הבדלים בכמות החומר האפור לעומת החומר הלבן", מסבירה דניאלה קופר, פרופסורית לביולוגיה אינטגרטיבית באוניברסיטת ברקלי. 

החומר האפור מורכב בעיקר מתאים (נוירונים) שאוגרים ומעבדים מידע בעוד שהחומר הלבן מורכב מתאים בשם אקסונים, היוצרים רשת של סיבים המחברים ביניהם נוירונים. החומר הלבן מקבל את שמו ממעטפת המיאלין הלבנה והשומנית המקיפה את האקסונים, ומאיצה את זרימת האותות החשמליים מתא לתא.

השאלה כיצד מתח כרוני יוצר את השינויים הארוכים האלה במבנה המוח היא תעלומה שחוקרים מנסים לפענח רק עכשיו. קופר ועמיתיה, גילו שמתח כרוני מייצר יותר תאים שמייצרים מיאלין ופחות נוירונים מהרגיל. מצב זה גורם לעודף של מיאלין, שמשבש את האיזון העדין ואת 'תזמון' התקשורת בתוך המוח. "חקרנו רק חלק אחד של המוח, ההיפוקמפוס, אבל הממצאים שלנו יכולים לספק תובנה כיצד החומר הלבן משתנה במצבים כמו סכיזופרניה, אוטיזם, דיכאון, התאבדות, ADHD ו-PTSD", הסבירה קופר. 

את ממצאיהם פרסמו קופר ועמיתיה בכתב עת פסיכיאטרי בשם Molecular Psychiatry, שם גם הסבירו כי היות וההיפוקמפוס מווסת את הזיכרון והרגשות וממלא תפקיד בהפרעות רגשיות שונות, השינוי של החומר הלבן משפיע עלינו  לטווח הרחוק. "אתם יכולים לדמיין שאם האמיגדלה וההיפוקמפוס שלכם מחוברים טוב יותר - תגובות הפחד שלכם הרבה יותר מהירות, וזה משהו שאנחנו רואים יותר אצל שורדי מתח. מצד שני, אם הקשרים שלכם לא כל כך טובים לקליפת המוח הקדם מצחית, היכולת שלכם למתן את תחושת הפגיעות, יורדת. לכן, כשאתם במצב מלחיץ, המסלולים שאמורים לעכב את קליפת המוח הקדם-מצחית שאומרים לכם לא להילחץ, לא עובדים. ואז אתם חווים תגובה הרבה יותר גדולה ומפחידה, מאשר אתם באמת צריכים", היא מסכמת.