ט"ו בשבט עוד לא הגיע, אבל השקדיה כבר פורחת

"מעוז צור ישועתי לך נאה לשבח... עצי שקד ליד ביתי עומדים בלובן פורח... מעוז צור ישועתי, בקרב אין קץ ינצח... אבוי למבקש נפשי. (נעמי שמר)

פריחת עץ השקד בשירה הידוע של נעמי שמר - "שבחי מעוז", מסמלת תקווה, אופטימיות ותחושה של ניצחון מתקרב. נעמי שמר כתבה את השיר על מלחמת ההתשה עם מצרים בעקבות ביקוריה במעוזי צה"ל בסיני, אך נראה כי מילות השיר מאז, מתאימות להפליא גם למצבנו היום.

תוך כדי המלחמה, הטבע אומר את דברו. עצי השקד, המסמלים בדרך כלל את בואו של חג האילנות, החלו השנה לפרוח מוקדם מהרגיל. למרות שאנחנו נמצאים עכשיו רק בתחילתו של חודש שבט, בכמה מקומות בארץ כבר רואים את הפריחה המקסימה בצבעי לבן וורוד על עצי השקד - במורדות מזרח השומרון, במורדות הגלבוע המזרחיים, במורדות רמת הגולן, בכרמל, הרי ירושלים ועוד. האם זהו רמז ותקווה לבאות? האם הטבע רוצה לומר לנו משהו?

וינסנט ואן גוך, ''פריחת השקד'', שמן על בד, 1890

אין ספק כי המראה של עצי שקד פורחים גורם לנו להתעודד, במיוחד בתקופה הקשה הנוכחית. ההסבר הבוטני הוא כי הפריחה המוקדמת של עץ השקד בימים אלה היא בעצם תגובה למערכות הגשמים שחווינו עד כה, ולמעברים החדים בין ימי חורף קרים וימים שמשיים וחמים. עץ השקד הוא עץ ורדני, שצריך מנות קור, אז כנראה היה גם קר מספיק בזמן האחרון כדי שהעץ ירגיש שהגיע הזמן לפרוח. נוסף לכך, תת-המין של השקד המצוי, שגדל בישראל, שקד קטן-עלים, פורח לרוב מוקדם יותר מאשר הזן התרבותי. כך או כך, בצדי הדרכים ובמורדות ההרים, השקדיות כבר פורחות, והטבע קורא לנו לצאת לטייל וליהנות.

מה מסמל השקד במקורות?

בספר במדבר (יז, טז), מסופר על מטה אהרון שפרח וגם נתן שקדים בלילה אחד, מיד לאחר אירועי המחלוקת הנוראה של קורח ועדתו: "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים".

במקרא, השקד מסמל מהירות וחריצות, כפי שניתן למצוא גם בדברי ה' אל ירמיהו:

"וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ) "ירמיהו א', יא-יב(. על פי פירוש רש"י לפסוק, השקד מסמל חריצות משום שהוא פורח ראשון מכל עצי הפרי בארץ. עם זאת, למרות שהשקד ממהר לפרוח, הבשלתו היא איטית מאוד ונמשכת כשישה חודשים. הפער בין מהירות פריחתו של השקד ובין איטיות הבשלתו ייחד אותו אף במשלים עממיים קדומים: "בני, אל תאץ כשקד השוקד להנץ ופריו יאכל לאחרונה..." (משלי אחיקר החכם). ייתכן והסיבה לבחירה של השקד על ידי האל בפרשת קורח, קשורה לאיטיות הבשלתו, הואיל והבשלתו במהלך לילה בודד אחד - תעצים את גודל הנס.

סמליות נוספת הטמונה בבחירת עץ זה דווקא, טמונה במינים השונים של השקד .ישנם שני מינים של שקד, האחד מר ורעיל והשני מתוק ואכיל. באמצעות פריחת השקד רצה ה' לרמוז כי המטה שבידי האדם אמנם מסמל שלטון ומעמד, אך השימוש בכוח השררה עשוי להוביל לעשייה חיובית ולברכה,  אך גם עלול לגרום למוות ולדברים שליליים, בהתאם למעשיו של מי שאוחז בו.

בימי בית שני, הפך השקד לסמל יהודי של חוסן אמוני, נפשי ופיזי, כפי שניתן ללמוד ממטבעות יהודיים מאותה תקופה שעליהם מוטבע שקד הנושא פירות. ייתכן כי לוחמי המרד מצאו בשקד סמל בעל משמעות לאומית, כיוון שהוא ביטא את השאיפה שמטה אהרון יפרח שוב והניצחון יגיע במהרה.

השקד המקראי הוסב לשקדייה ציונית

עץ השקד הצנוע אינו רק סמל מקראי אלא גם ציוני, סמל ללידה מחדש. הוא עמד עירום כל שנות "החורף הלאומי", ופתאום העם הקיץ משנתו, התחיל ללכת ומצא מולו עץ מלבלב. כך, פריחת השקד המתרחשת בעיצומו של החורף, לפני פריחת שאר עצי הפרי הנשירים, הפכה להיות סמל של ט"ו בשבט, החג הארץ-ישראלי המחודש.

במקורות נזכר ט"ו בשבט כ"ראש השנה לאילן", אחד מארבעה ראשי שנים הנמנים במשנה (ראש השנה א, א). ביום זה נהגו להרבות באכילת פירות הגדלים בארץ ישראל, ומקובלי צפת תיקנו במאה ה-17 סדר ט"ו בשבט הדומה בתבניתו, אך לא בתכניו, לסדר פסח.

החל מסוף המאה ה-19 התחדשו בחג מנהגים מפורסמים, כמו נטיעות המוניות. מדי שנה יוצאים הילדים לטעת עצים, למרות שהמורות והאימהות ידעו שזהו זמן המוּעד לגשמים ולבוץ. עץ השקד הפך למייצג הרשמי של ט"ו בשבט, והכינוי "שקדייה" שדבק בו, חודש כנראה על ידי לוין קיפניס, הסופר ומשורר הילדים הנודע, כפי ששרים כל הילדים: "השקדייה פורחת ושמש פז זורחת, ציפורים מראש כל גג, מבשרות את בוא החג. ט"ו בשבט הגיע, חג לאילנות..."