תינוק פצפון שרק נולד – וכבר עושים לו ברית מילה?!

שאלה:

נולד לנו בן. אושר גדול. אבל נקלענו להרגשה מאד לא נעימה. אנחנו אוהבים הרבה דברים מהמסורת, אבל לברית מילה קשה לנו להתחבר. למה לעשות את זה לתינוק? הודענו למשפחה שנוותר על הטקס הזה, והם לוקחים את זה מאד קשה, אז אמרנו שנחשוב על זה שוב ונחליט, או שהוא יחליט בהמשך חייו, אבל לא כשהתינוק רק נולד, ובקושי נושם בכוחות עצמו. אמרו לנו שאפשר לעשות את זה אצל רופא, אבל גם זה נראה לנו מיותר ולא הגון. זה לא שההורים שלי או שלו דתיים, אבל הם אומרים שמי שלא עושה ברית הוא לא יהודי. זה נכון? זוהי העמדה של הדת היהודית?

תשובה:

מזל טוב! הקושי שלכם ממש מובן לכל הורה. זה מעמד קשה. וגם הקושי של ההורים והמשפחה מובן. סוף סוף ברית מילה זה דבר שאף קבוצה ביהדות לא וויתרה עליו, גם מי שוויתרה על כל המצוות האחרות. זה נתפס כסימן ההיכר הבסיסי של היהדות. זה לא נכון שהוא לא יהודי, על פי ההלכה, כי מי שנולד כיהודי, לא ממש יכול "להפטר" מזה, אבל זו בהחלט "מצות יסוד" ביהדות, אם אפשר להגיד כך.

זה נכון שאפשר לעשות ברית אצל רופא, אבל אני חושב שהורים יעדיפו מוהל עם ניסיון של עשרות או מאות אלפי בריתות, על פני רופא עם ניסיון של כמה מאות, במקרה הטוב. אגב, יש מוהלים שהם גם רופאים, אבל זה פחות מצוי. ההבדל בין מוהל לרופא הוא רק בהרגשה. בפרקטיקה הרפואית, יש עדיפות ענקית למוהל. אין תחליף לניסיון של כמה בריתות כל יום, במשך שנים.

לגופו של ענין, אנסה לסייע לכם בניתוח סדרי העדיפויות. השאלה עלתה אצלכם משום שאתם רוצים להיטיב לילדכם, ולא לגרום לו צער. מובן לגמרי. אני רוצה להציג היבט אחר בנושא זה. אניח בצד את כל הדיון במצווה הזאת, במשמעותה, את כל השאלות הפילוסופיות. לילד שגדל בעם היהודי, בוודאי במדינת ישראל, יהיו בימי חייו המון שאלות זהות. הוא יצטרך להגדיר את זהותו במובנים רבים, את השקפת עולמו, את אורחות חייו, את השתייכותו הפוליטית, וזה מאד חשוב במדינה כמו שלנו. הוא יתמודד עם שאלות של מגזר, של דת ומדינה, של מוסדות חינוך. הוא יתמודד עם בחירות משמעותיות של שירות צבאי, דבר שלא כל כך משמעותי במדינות אחרות. אולי עצם שייכותו לארץ הזאת ולמדינה הזאת יעמוד אצלו בסימן שאלה. בקיצור: לילד יהודי במדינת ישראל יהיו אתגרים רבים בהדרת זהותו. כדי לגדל ילד בריא בנפשו צריך לתת לו יציבות, תחושת בטחון, שייכות והגנה. להעניק לו חיים פשוטים, עד כמה שאפשר, ולא לסבך אותו בטרם עת בשאלות והחלטות שגדולות עליו, שהוא אינו מסוגל להן. למען יציבותו, צריך להיות ברור לו שהוא שייך לעם ישראל, שהוא המשך של מסורת כלשהי, בלי להיכנס לפרטים, שהוא שייך למשפחה שלו, שהוא דומה לאבא, לסבא, המשך שלהם. נכון שאפשר להטיל ספק בכל דבר, אבל לא בטוח שזה חכם, כי הילד הוא זה שישלם את המחיר.

מה דעתכם על ילד בן שנתיים, שההורים שלו לא רוצים לכפות עליו דבר, ולכן הם שואלים אותו מה הוא רוצה לאכול, מתי ללכת לישון, אם בכלל, האם הוא מעוניין לעבור חיסון, ואיזה? הרי הוא לא מסוגל להחלטות כאלה! זה כמו לתת לילד בן 5 לשאת נשק, אפוד וציוד לחימה במשקל 50 ק"ג שיסחוב על גבו.

כעת, נניח שאתם בספק, ומתלבטים. הכי קל זה לדחות החלטות, לחשוב על זה בהמשך, לדון, להתייעץ. יתרה מכך, רמזתם: ניתן לילד להחליט בעצמו על עתידו כשיגדל, נניח לו להתבשל עם זהותו הרוחנית, הדתית, הלאומית, התודעתית, ואז הוא יחליט אם הוא רוצה לעבור ברית מילה או לא. הבעיה במקרה זה היא שגם הדחיה לא תציל את הבן שלכם מחיים קשים. מדוע? משום שבחיים הללו בינתיים, ואולי כל חייו, הוא יחיה בשניות, בפיצול אישיות, בתודעה עצמית מסובכת, בשאלות יסודיות הגדולות עליו. הוא יחיה חיים מוטרדים. ואם נניח שבמקרה הוא יגיע להחלטה שהוא רוצה לעבור ברית מילה, הרי הכרחתם אותו, בעקיפין, לעבור ברית מילה עם הכי הרבה סבל. האם הסבל הפיזי או הנפשי הזה מוצדק? המחקרים הרפואיים מלמדים שהגיל שבו הסבל הוא הכי נמוך בניתוחון הזה, הוא גיל 8 ימים. זה אפילו מדויק, לא יומיים ולא עשרים יום. הוא עובר את זה בערך כמו תינוק בבדיקת דם רגילה, דקירה בכף הרגל, וזה מאחוריו.

אחדד: לא להחליט, או להחליט שלא, זו החלטה רדיקלית בלתי הפיכה לא פחות מאשר להחליט שכן. ההחלטה כן למול אותו תיתן לו נקודת פתיחה קלה יותר לחיים, עבורו, גם אם היא תהיה החלטה קשה עבורכם. אבל הרי אתם למענו! בקיצור: לא תמיד הכי חכם לשחוט כל פרה קדושה, גם אם מרגישים שזה הכי צודק.

האם צפיתם פעם בראיון עם אחד מצאצאיו הישירים של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל? הרחובות הראשיים במדינה נקראים על שמו, כי הוא היה אדם בעל חזון ענק, שסייע להצעיד את עמו קדימה בכמה צעדים גדולים. ראיון עם אחד מצאצאיו יכול להיות מרתק, אבל לא צפית בריאיון כזה מעולם. מדוע? כי צאצאיו אינם! חייו האישיים היו מלאי טרגדיה. הוא גידל את ילדיו במחשבה פתוחה שלא הוא יחליט עבורם על זהותם הדתית והלאומית, אלא ייתן להם חופש בחירה. את בניו הוא לא הכניס בברית המילה. הם גדלו מאד מסובכים, עם מעברים מזהות לזהות, נצרות, קתוליות, יהדות. סביר להניח שהיו כל מיני גורמים להפרעות הנפשיות בחייהם, אבל ברור שמרחב הבחירה האינסופי שהם קיבלו בגיל לא רלוונטי, לא הוסיף לתחושת השייכות והיציבות שלהם. הם לא הצליחו להקים משפחות, או להתמיד בחיי זוגיות, או באיזשהו כיוון מקצועי. למעשה, הם לא הצליחו להתמיד בחיים בכלל. כמה מהם התאבדו שלושה ילדים היו לו, ולא נותר לו המשך משפחתי כלשהו. זוהי דוגמא קיצונית מאד, כמובן, רק למען בהירות הטיעון.

לסיכום: עובדה היסטורית היא שבמשך 3737 שנים העם היהודי מל את ילדיו, נלחם על זה בכל הדורות והמצבים, ואף מסר את נפשו על כך. מאידך, אתם מרגישים שזה מעשה מיושן, פגאני, חסר משמעות. כדי שההחלטה לקטוע מסורת כה ארוכה וכבדה תתקבל בצורה הוגנת, ראוי לכם לשמוע היטב את כל הצדדים, לתת לדורות הללו הזדמנות לטעון טענותיהם, לתת לספרות היהודית הענפה והמעמיקה להסביר מהי הברית, עם מי נכרתה, למה היא דורשת הטפת דם כלשהי. עקרון יהודי עתיק הוא הבחירה החופשית, אבל הבחירה היא חופשית באמת רק כאשר כל המידע והנתונים עומדים בפני הבוחר, ואז היא גם קלה יותר. מאחל לכם שתצליחו לבחור בלב שלם.