"חזרתי לאכול בשר. אני מרגיש טוב יותר, אבל מה עושים עם נקיפות המצפון?"

שאלה

התחלתי להיות צמחוני מטעמים עקרוניים, אבל חזרתי לאכילה רגילה, כי מצאתי את עצמי מתעסק המון במחשבה מה לאכול. אני גר במעונות הסטודנטים, ואין באמת מה לקנות כאן שיכול להשביע יום אחרי יום. זה אפילו הפריע לי לריכוז בהרצאות ובמטלות. כעת אני מרגיש הרבה יותר טוב, פיזית, אבל לא יודע איך לחיות עם המחשבה על התאכזרות לבעלי חיים בתעשיית המזון.

תשובה

אתה צודק לגמרי בהרגשה המורכבת. טוב שאתה חי את שני הצדדים, טוב שאתה מרגיש לא הכי נוח. זה ממש בסדר. לפחות במקורות שלנו, זה לא חדש, זה דבר שחי ובועט מתחילת התנ"ך. האדם הונח בגן עדן, והונחה לאכול מכל הצומח. נכון, זה לא הקמפוס, היו שם כל סוגי הצומח, ולא היו שעות פתיחה לקפיטריה, הכל היה זמין. ובכל זאת לא עבר זמן רב והתחילו בני האדם להתאכזר זה לזה. כנראה שזה בטבע האדם, ומשימתו התמידית של כל אדם היא לתקן את מידות הנפש שלו, כשאחת מהן היא האכזריות. התנ"ך מתאר את המשבר המוסרי המוחלט של העולם, "ותמלא הארץ חמס", עד שהוא נחרב לגמרי במבול. אחת המסקנות אחרי המבול הייתה שהציפיות מבני האדם היו גבוהות מדי. הא-להים, מצפון העולם, התיר לו מעתה לאכול גם בשר. הרף המוסרי ירד, אבל עם הגבלות רבות. במקורות היהדות יש החמרה רבה בהלכות השחיטה, כך שיצמצם עד כמה שאפשר את צערם של בעלי החיים. איסורי צער בעלי חיים רבים יש במקורות היהדות. למשל, אסור לאדם לטעום משהו בבוקר לפני שנתן לבעלי החיים שלו לאכול.

הרב קוק, שחי במאה הקודמת, כתב מאמר בשם "חזון הצמחונות והשלום", ובו הוא מביא את גישת הקבלה, שהעולם בתהליך של תיקון, והוא ילך ויגיע לשלימות כזאת שהאדם יחזור לחיות ע"פ הציפיות שהיו ממנו בראשית ימי העולם. כשזה יקרה, האדם יחזור לאכול רק מהצומח. מתי זה יקרה? והאם הרב קוק עצמו היה צמחוני?

ובכן, היה לרב קוק תלמיד, פילוסוף גדול, תלמיד חכם ואיש מדעי הרוח, בשם רבי דוד הכהן. הוא היה נזיר. כן, נזיר כזה שמוזכר בתורה. הוא לא שתה יין, הוא לא הלך להלוויות, לבתי קברות, או לשאר הדברים המדכאים הקשורים למוות. [הוא כן התחתן והקים משפחה, נזיר יהודי זה לא נזיר של הנצרות!] ומלבד זאת, הוא החליט שהוא יהיה צמחוני. הוא לא אכל בשר, הוא גם לא נעל נעלי עור. הוא היה שתקן מופלג, ועסק בחזון על הנבואה. הספר שהוא כתב נקרא "קול הנבואה".

לפני 36 שנים פגשתי את הצייר התל-אביבי צבי אלדובי ז"ל. הוא למד בשנות ה-30 של המאה הקודמת באוניברסיטה העברית בראשיתה, והוא סיפר לי סיפור ירושלמי מאותם הימים: בנו של הרב קוק, הרב צבי יהודה קוק, רצה לנהוג בצמחונות, ואף התחיל בכך, עד ששמע על כך אביו, ואמר לו שזו טעות, שזו דרך לא נכונה עבורו. הוא טען בפני אביו את כל הטענות הידועות והצודקות, על האכזריות כלפי בעלי החיים ועוד. אביו הסביר לו את דעתו כך: "בנפש כל אדם יש מידה כלשהי של אכזריות. אולי רק קמצוץ, אבל היא שם. באכילת בשר הוא מוציא החוצה את המידה הזאת, מבטא אותה. אם הוא יתנזר מאכילת בשר, היא לא תיעלם, היא תצא החוצה בדרך אחרת, קשה פי כמה. הוא ימצא את עצמו מתאכזר לבני אדם, חלילה". שאל אותו בנו: "הרי תלמידך 'הנזיר' נוהג בצמחונות, ואתה דווקא עודדת אותו על כך". השיב הרב קוק: "הוא שונה מרוב בני האדם. הוא תיקן כל כך את מידות נפשו, עד שאין בנפשו אכזריות כלל. אדם כזה ראוי לנהוג בדרך הגבוהה הזאת. לאחרים אינני ממליץ לדלג בצורה מלאכותית לדרגות גבוהות מהם".

סטודנט בירושלים של אז, שהחברה שלו נפרדה ממנו, או שסתם כך תפסה אותו עצבות ובדידות של חורף, ספקות או הרהורים נוגים, היה נוהג לגשת לרבי אריה לוין, שהיה גר בשכונת נחלאות, וביתו היה פתוח לכל אדם. הוא מעולם לא למד פסיכולוגיה, אבל הוא שימש פסיכולוג לא רשמי לאלפי אנשים. ביתו הדל, בן החדר, היה מארח עלובי חיים, כמו שרים ורוזנים, וכל אדם שביקש עצה או נוחם. הוא היה מבקר חולים, אב לאסירים, תומך ביתומים ואלמנות, ומעודד כל אדם באהבה גדולה. פעם שאל אותו מישהו: כיצד פיתחת תכונה כזאת של אהבת אדם קיצונית? מה גרם לך להתמסר כל כך לכל בני האדם ולהקדיש את זמנך לזולת?

הוא השיב לו כך: כשעליתי לארץ, לנמל יפו, הלכתי לבקר את רב העיר, הרב קוק [אותו אחד מהסיפור הנ"ל, שהמליץ לבנו לא להיות צמחוני]. הוא קיבל את פני בחביבות, ומאחר והייתה זו שעת שקיעה, הוא הציע לי להצטרף אליו לטיול היומי שלו, שבו היה מסדר את מחשבותיו. תל-אביב – יפו של אז הייתה עם יותר שדות מאשר היום... ותוך כדי שיחתנו שיחקתי בידי באיזה עלה. קטפתי אותו. הרב נחרד כולו, ושאל: 'לשם מה קטפת את העלה? הרי לכל צמח יש חיים משלו, לכל עשב יש מלאך מאמן ("קואוצ'ר" רוחני שמגדל אותו). אם צריך – קוטפים, אבל סתם??' מאז חל בי השינוי. חשבתי לעצמי: אם כך מתייחסת היהדות לצמח, על אחת כמה וכמה לבעל חיים, ועל אחת כמה וכמה שצריך להתייחס בכבוד הראוי לבני אדם, ולסייע להם במה שאפשר. מאז הקפדתי להאיר פנים ולעודד כל אדם.

שמור על החלום, למרות הכל, כדי שנהיה ראויים לו ביום מן הימים. וכדי שלא תשכח אותו, כדאי שתעשה לך לפחות יום בשנה, את ט"ו בשבט חג האילנות, ליום צמחוני. הפירות ביום הזה מצויים בשפע. כך נזכור את השאיפה של תיקון העולם והחזרה לחלום המלא, למוסר המקורי של העולם.