התכנית 'ווארט' מזכירה לנו: מציאת זוגיות היא עסק מורכב בכל מגזר

דייט של רווק ורווקה מתנהל בבית מלון. הבחור והבחורה יושבים על כורסאות מרווחות אך במרחק יחסית רב זה מזה, מנשנשים עוגה ומשהו קר לשתות, לא יותר. הם לבושים במיטב מחלצותיהם. היא צנועה, מאופרת ומסורקת, הוא בחליפה, אחרי שהזליף על עצמו בושם עדכני (בעצת השדכן) וקצת מזיע מהתרגשות... בהמשך הם יצאו להליכה נינוחה בחוץ, וינסו, בשאלות לא חטטניות מדי, ללמוד עד כמה שאפשר על מי שמולם. וזהו. אחרי שעה הפגישה תיגמר, בלי לחיצת יד ובטח שבלי נשיקה על הלחי לסיום. בדקות שלאחר מכן, כל אחד מהם, בנפרד, יתקשר לשדכן או לשדכנית שלו וידווח איך היה, ויודיע אם הוא או היא מוכן/ה לפגישה נוספת.

בערוץ 13 עלתה לאוויר לפני מספר שבועות תכנית ריאליטי חדשה, "ווארט", שעוסקת בעולם השידוכים בחברה החרדית. קבוצה של שדכנים ושדכניות, שזוכים לכינוי "מועצת השדכנים", משדכים בין רווקים במגזר החרדי במטרה להגיע ל"ווארט" (אירוסין) המיוחל, שמשמעותו בעצם החלטה על חתונה. יוצרי הסדרה אף הגדילו לעשות וצירפו מילון מושגים המופיע על המסך, שמסביר את הסלנג והשפה של המשתתפים. למרות שזו לא תכנית בידורית, והחומרים לקוחים כביכול מעולם הרחוק מאד מעולמם של צופי הטלוויזיה החילונים, התוצאה פשוט מרתקת. קל להתחבר ולהתאהב בבחורות ובבחורים (שחלקם כבר עברו מזמן את גיל השידוכים הממוצע בעולם החרדי), הכמהים להינשא ועושים לשם כך מאמצים עילאיים ואף מוכנים להיחשף למצלמות. מתברר שבני אדם הם בני אדם, ולא משנה לאיזה מגזר הם משתייכים...

שידוכים הם עסק רציני, מורכב ומסובך, בכל חברה ובכל גיל, ולא בכדי נאמר בגמרא על זיווג כי הוא "קשה כקריעת ים סוף". מדוע משווים בין מעשה השידוך הארצי, לנס הגדול ביותר שקרה לעם ישראל בצאתו ממצרים, כשהים נבקע לשניים?

הקושי כאן הוא לא של הקב"ה. קריעת הים או זיווג זיווגים הם לא דברים שדורשים מהקב"ה מאמץ כדי לעשותם או לבצעם, אלא דברים שיש להם רושם אדיר והשפעה עצומה. גם אם במבט ראשון נראה לנו שזה לא כל כך מסובך להגיע לחתונה (כי הרי זה קורה לכל כך הרבה אנשים...), הרי בעיני הקב"ה, מדובר בעניין שאיננו נופל בעוצמתו וברושמו מן הנס האדיר של קריעת ים סוף. זהו נס, פלא ממש, שגבר ואישה נושאים חן זה בעיני זה מספיק עד שהם מחליטים לקשור את גורלם לנצח (זאת השאיפה לפחות...). אחד הפירושים לפסוק הוא, כי בים סוף החזיר ה' את גלגל ההיסטוריה אחורנית, ומול הבריאה שבה נקוו המים למקום אחד ונראתה היבשה, חזרו המים לאחוריהם. לקיחת אישה מבית אביה ואיש מבית אביו, קריעתם ממקום גידולם, הצמדתם זה לזה בבחינת "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כד), הוא בעצם מעשה אדיר! ורושמו על האדם צריך להיות כרושם המדהים של קריעת ים סוף. גם מצד האדם, מעשה הנישואים הוא פלא: "שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים. דרך הנשר בשמים דרך נחש עלי צור דרך אניה בלב ים ודרך גבר בעלמה" (משלי ל, יח-כ).

בספר בראשית, בפרשת "חיי שרה", מסופר על השידוך של יצחק ורבקה. מסתבר שכבר בתנ"ך, שידוכים  לא היו עסק פשוט, וגם משימת השידוך שהוטלה על אליעזר, עבד אברהם, דרשה השקעה רבה ומאמץ. התפילה היא מוטיב מרכזי שמלווה את הסיפור, ולאברהם יש שתי בקשות בנוגע לכלה המיועדת לבנו יצחק: היא צריכה להיות מבנות מולדתו - "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק" (כד, ד), ועליה להגיע אל ארץ כנען כך שיצחק לא יעזוב את הארץ בשבילה: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה... וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה" (ו-ח). בכל זאת, אברהם משלב בבקשה הזו גם תפילה, הפותחת במילים "ה' א-לוהי", מכיוון שהוא מודע למורכבותה. גם העבד אליעזר מתפלל ומבקש מהקב"ה שייענה לתפילתו ולבקשותיו של אברהם: "וַיֹּאמַר ה' אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם", ולאחר מכן הוא מעמיד את הנערה המיועדת במבחן: "הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם: וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי" (כד, יב-יד). מציאת השידוך ליצחק היא לא רק משימה גשמית וארצית אלא בעיקר משימה רוחנית. צריך למצוא אישה שקשורה למשפחת אברהם, שתסכים לעשות מעשה דומה מאוד לזה שעשה אברהם בתחילת דרכו: לעזוב את ארץ מולדתה ובית אביה וללכת – רק מכוח ציווי ה' – אל בעל שהיא איננה מכירה.

סיפור תלאותיו של עבד אברהם במילוי המשימה הרוחנית – מציאת זיווג ליצחק, ההשוואה בין מעשה השידוך לנס הפלאי של קריעת הים, והעיסוק המרובה במציאת החתן / הכלה המיועדים בחברה המודרנית (ואפילו יותר בחברה החרדית) – כל אלה מראים שמשיכה גופנית או מציאת חן אינם מספיקים. כדי להגיע ל"ווארט" צריך שיהיה גם את הממד הניסי, הרוחני והנעלם שהופך זיווג ל"זיווג משמיים".