הקשר בן אלפי השנים בין העם היהודי והדרוזים

הרבה לפני 'ברית הדמים' שנרקמה בין העדה הדרוזית והיהודים בארץ ישראל, במבט של אלפי שנים לאחור, כבר ניתן להבחין בקשר משמעותי בין שני עמים שונים אלה. הקשר מתרכז סביב דמותה של דמות תנ"כית מוכרת: יתרו, חותן משה.

הדרוזים הם קבוצה אתנית ודתית מזרח-תיכונית שמאמינה בדת מונותאיסטית סודית שהתפתחה מהאיסלאם השיעי, בעיקר באזורי לבנון, סוריה, ישראל וירדן. על אף שהדת נוסדה באופן רשמי ומוכר רק במאה ה-11, הדרוזים עצמם טוענים שדתם עתיקה הרבה יותר והשתמרה בסוד במשך אלפי שנים. מחקרים גנטיים אישרו שאכן הדרוזים בגליל, לכל הפחות, מייצגים אוכלוסיה מזרח תיכונית עתיקה ביותר, בת כמה אלפי שנים.

על פי האמונה הדרוזית, הנביא הדרוזי הגדול ביותר היה שועייב – אותו הם מזהים עם יתרו המקראי, חותן משה. על פי מסורתם, יתרו הטיף לאמונה באל אחד, לימד בני אדם לנהוג ביושר וצדק וחינך להכנסת אורחים. קבר יתרו בישראל נמצא תחת הנהלתה של העדה הדרוזית, והוא נחשב האתר המקודש המשמעותי ביותר לדרוזים בארץ ישראל.

בשל חשיבותו של יתרו באמונה הדרוזית והראיות הגנטיות לעתיקותם במזרח התיכון, חוקרים מסויימים מזהים את הדרוזים עם 'חבר הקיני', שבט של צאצאי יתרו שהתגורר בארץ ישראל. לא רק שקבוצה זו קיימה יחסים טובים עם שבטי ישראל, אלא שאשה אחת מהן, יעל אשת חבר הקיני, הונצחה בתנ"ך בשל מעשה גבורה יוצא דופן. בזמן המלחמה בין ישראל ליבין מלך חצור, נס סיסרא שר צבא חצור אל אוהלה של יעל וביקש ממנה שתסתיר אותו מפני רודפיו היהודים. יעל הסכימה, ואז השקתה אותו חלב עד שנרדם. כשישן נטלה את יתד האוהל והרגה אותו באמצעותה. אמנם, לפי המקורות היהודים חבר הקיני התנהג לפי דת ישראל: אולם ייתכן שחלק מצאצאיהם, ברבות השנים ועם גלות היהודים מארץ ישראל, שכחו את האמונה היהודית.

גם עדויות מאוחרות יותר מלמדות שהיחסים הטובים בין יהודים ודרוזים הם עניין ישן. כך למשל, הנוסע היהודי המפורסם בנימין מטודלה שטייל ברחבי העולם הידוע אז במאה ה-11, דיווח בכתביו כי הדרוזים: "יושבים בהרים ובנקיקי הסלעים, ואין מלך או שר שולט עליהם... ועד הר חרמון גבולם". הוא ציין כי הם לוחמים עזי נפש שאין איש עומד מולם, אבל הוסיף גם שהם: "אוהבים ליהודים".

ההשראה של יתרו

מה בדמותו של יתרו היה כה מעורר השראה עד שלא רק שפרשה שלמה בתורה נקראה על שמו, אלא אף דת ייחודית כמו הדת הדרוזית רואה בו את גדול נביאיה? כדי להבין זאת, צריך להבין מעט את ההיסטוריה האישית של יתרו עצמו.

בטרם הכיר יתרו את משה, הוא היה כהן מדין. למעשה, לפי חכמינו הוא לא עבד רק לאלוהי מדין אלא עבד לכל האלילים בעולם. עם זאת, הגיוון הפגאני שלו נבע פשוט מחיפוש אחר האמת. כאשר בעקבותו היכרותו עם משה, שנשא לאשה את ביתו של יתרו ציפורה, יתרו גילה את האלוהים האחד והיחיד של דת ישראל, הוא וויתר על מעמדו המכובד ככהן מדין וקיבל על עצמו את האמונה באל אחד.

החומש מספר כיצד בעקבות ניסי יציאת מצרים וקרית ים סוף, יתרו עוזב את ביתו במדין ובא לבקר את עם ישראל במדבר. פעולה זו מלמדת גם היא על אופיו של האיש. לא רק שיציאת ישראל ממצרים – מכה קשה לאימפריה המצרית השלטת – הייתה חדשות חמות בכל האזור: המקורות היהודיים מספרים כי נס קריעת ים סוף התפרסם בעולם כולו, מאחר שכאשר נקרע ים סוף, נקרעו כל המים בעולם. אולם, מרבית האנשים שמעו את הסיפורים על הניסים והנפלאות שקרו לעם היהודי – ולא הרגישו צורך לשנות משהו בחייהם בשל כך. יתרו היה האדם המיוחד ששומע סיפורים יוצאי דופן ומבין: החיים לא יכולים להמשך כרגיל. אם יש אומה שחיה תחת השגחה אלוהית צמודה כזו, אם נעשים בקרבה מעשי נפלאות שכאלה, אי אפשר להמשיך לשבת בבית.

כך, הוא קם והולך למדבר, לפגוש את משה חתנו ואת עם ישראל.

בהמשך, יתרו מוכיח שהוא לא בא רק לביקור של התפעלות. הוא מגלה עניין אמיתי ואכפתיות עמוקה כלפי המתרחש סביבו. הוא מבחין שמשה חתנו עמל מהבוקר עד הערב בטיפול בענייני העם. הוא מבין שצורת התנהלות כזו לא יכולה לשרוד לאורך זמן, ומזהיר את משה מפני שחיקה. כשמשה אומר שאין לו ברירה, כי עליו לשפוט את העם, מציע לו יתרו להקים מערכת היררכית מסודרת של ממונים וממוני-משנה שיטפלו בדברים הקלים יותר, כך שרק אתגרי ההנהגה הסבוכים במיוחד, שלא יכולים להפטר בדרג נמוך יותר, יגיעו למשה. משה אימץ את ההצעה, שזכתה אכן להצלחה.

יתרו הוא דוגמה לאדם שגם בשלב מאוחר בחייו לא מהסס לשנות כיוון למען האמת. הוא דוגמה לאדם שלא חס על כבודו ומעמדו כשהוא מרגיש שהמציאות דורשת ממנו לקום ולעשות מעשה. וכמובן, חכמתו וחוש הצדק שלו הם השראה בפני עצמם. בשל מעשיו הטובים, כך מספרת לנו המסורת היהודית, בני בניו זכו לשבת בסנהדרין – הגוף השופט העליון של עם ישראל בזמן שבית המקדש היה קיים.