כשיריבים נפגשים: טראמפ מזמין את נשיא סין לטקס ההשבעה
האם תמיד צריך להתרחק מיריבים? הזמנת נשיא סין לטקס ההשבעה של טראמפ חושפת גישה מורכבת ליחסי יריבות בעולם. כיצד ניגשים לשאלת האיזון בין שיתוף פעולה לעימות?
- רועי דר
-
אא
בין מחלוקות סחר מתמשכות, טענות הדדיות על ריגול טכנולוגי, ותמרונים צבאיים מסוכנים באוקיינוס השקט, נדמה שהיחסים בין ארה״ב לסין מדרדרים מדחי לדחי. לאור זאת, ההחלטה של דונלד טראמפ להזמין את נשיא סין, שי ג'ינפינג, לטקס השבעתו מפתיעה במיוחד. דווקא ברגעים כאילו טראמפ מושיט יד? מה בעצם המסר שהוא מנסה להעביר? תשובה אחת אפשרית היא שטראמפ, כאיש עסקים מובהק, רואה יריבות כמצב שאינו חייב להיות מוחלט. במקום לעמוד על אידיאולוגיות נוקשות, טראמפ מעוניין לבסס מערכת יחסים עסקית ועניינית בין שתי המעצמות. הזמנתו של שי ג'ינפינג להשבעה היא מסר: למרות היריבות הקשה - ניתן לשמור על קשר שמועיל לשני הצדדים.
חכמת היהדות: יריבים זמניים מול יריבים נצחיים
האם תמיד נכון לקרב יריבים כשיש אינטרס משותף? חכמת היהדות מציעה הבחנה בין שני סוגים של יריבים: נצחיים וזמניים. יריבים נצחיים מונעים משנאה טהורה שאין לה בסיס רציונלי. עמלק הם דוגמא לסוג כזה של יריבים. כאשר העמלקים נלחמו בעם ישראל במדבר, הם לא פעלו מתוך אינטרס ברור, אלא מתוך שנאה עיוורת שנבעה מרוע לשם הרוע. דמותו של המן הרשע, שלפי חכמת היהדות הוא צאצא של אגג מלך עמלק, מגלמת את אותה שנאה. המן לא הסתפק בנקמה אישית במרדכי בלבד: הוא חתר להשמדת כל העם היהודי. שנאה זו, שהתגלגלה במשך דורות ארוכים באנטישמיות הולכת וחוזרת לאורך ההיסטוריה, נמשכה גם לדמותו של היטלר. על כך אמר הרב יוסף דוב סלובייצ׳יק: ״כל אומה המצהירה שמדיניותה היא להשמיד את העם היהודי, היא עמלק, כי היא חרתה על דגלה סיסמה של שנאה לוהטת... זו מלכות רשע עקשנית, שבה אנו מצווים להילחם ואשר לה נשבע הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו איבה נצחית... בדורנו אנו, הרי אין ספק שהיטלר וסטאלין היו התגלמות נאמנה של עמלק״.
לעומת זאת, יריבים זמניים פועלים מתוך אינטרסים שקורצים להם בהתאם לסיטואציה. במצב זה, למרות היריבות, אפשר לשתף פעולה ולמצוא תועלת הדדית. בהקשר הזה מתאים הפתגם ממסכת אבות: ״אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום״. פירוש יכין מפרש את הפתגם בצורה מרתקת: ״אף שעכשיו לא תראה בו (= ביריב שלך) צורך כלל בעולם... על כל פנים דע, שלא לחינם הניחו הקדוש ברוך הוא בחיים עדיין, על כרחך שיש בו עכשיו צורך הנעלם ממך, או שיבוא שעה שיהיה צורך בו, ומי יודע מהו הטוב שיתגלגל על ידו (= גם אם כעת איננו מבינים את תכלית קיומו של אדם מסוים, ייתכן שעתידו יוביל לתועלת שאיננו מסוגלים לראות כרגע)״. מתוך ההבנה הזאת, יש מקום לשמור על קשר גם עם יריבים, בתנאי שמשגיחים עליהם במבט מחודד ומודעים לסיכונים.
קושיה ותשובה: איך מיישבים את הניגוד?
אז רגע... במסכת אבות נאמר ״שאין אדם שאין לו שעה״. כיצד זה מתיישב עם היחס ליריבים נצחיים, כלומר עמלק? הרב קוק מציע תשובה עמוקה: עמלק אינו נמחה לחלוטין. בפסוק שמצווה על זכר העמלק, נכתב:״ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם״, אך לא נאמר ״מעל השמיים״. המשמעות היא שגם לאויבים הנוראים ביותר יש מקום בתוכנית האלוהית הרחבה, שמעבר להבנתנו. בתכלית העליונה, שנאה עיוורת כשל עמלק משמשת כמכשיר ללימוד מוסרי עבור האנושות. אך כאן, בעולם המוחשי שמתחת לשמיים, היא מסוכנת מדי ואינה יכולה להתקיים לצדנו.
טראמפ והסינים: יריבות זמנית או נצחית?
כאשר בוחנים את פעולותיו של טראמפ דרך הפריזמה הזו, ניתן להסיק שהוא מתייחס לסין כיריבה זמנית. אמנם הוא לא אוהב את המעצמה היריבה, אך הוא בוחר להניח את הרגשות בצד. בעצם הזמנתו הוא רומז על שאיפה לבנות קשר שיביא תועלת לשני הצדדים, תוך כדי שמירה על מתחים מנוהלים. טראמפ מודע היטב לקשיים שהיריבות הזו מציבה, אך כל עוד ישנו מפגש אינטרסים - הוא מעדיף לזהות בה הזדמנות לשיתוף פעולה. כיצד ישמר האיזון בין המרחק לקרבה, בין התנגחות לשיתוף פעולה? את זה לרוב לומדים רק בניסוי ותהיה, בדרך הקשה.