הבן של לברון מכר חולצה ב-38,500 דולר: האם ייחוס שווה יותר מכישרון?

ברונו ג׳יימס, הבן של לברון ג׳יימס, הוא אמנם שחקן ממוצע להפליא – אך מסתבר שהוא איש עסקים מבריק. ברונו, שנבחר במקום ה-55 בדראפט, הצליח למכור את חולצתו, ששיחק איתה במשחק הבכורה שלו (וקלע בו רק 4 נקודות) , תמורת 38,500 דולר. זהו סכום שככל הנראה אף שחקן אחר באותו דראפט, כולל הבחירה הראשונה, לא היה מצליח אפילו להתקרב אליו. ההישג הזה מוביל למסקנה ברורה: בשואו ביזנס של ה-NBA להיות הבן של לברון ג׳יימס זה מספיק כדי להבטיח תהילת עולם. במקביל, סיפור שכזה מעורר שאלה: האם יש באמת ערך לייחוס, או שכל אחד צריך להיבחן על פי מעשיו בלבד?

ביהדות, ייחוס משפחתי בהחלט נחשב גורם משפיע, ופסוקים רבים מדברים על כך שהמעשים של האבות והאימהות שלנו משפיעים באופן ישיר על איך החיים שלנו ייראו. המפורסם במקורות אלה הוא אולי הפסוק:  ״... נוצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים ... פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים (= אם דור אחד עשה מעשה של חסד – אלוהים זוכר זאת לאלפי דורות. אם דור עשה מעשה רע – אלוהים זוכר את זה לארבע דורות). מצד שני, בהמשך התנ״ך, הנביאים מציגים רעיונות שנראים לכאורה הפוכים (ירמיהו, לא):״ לֹא-יֹאמְרוּ עוֹד, אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר; וְשִׁנֵּי בָנִים, תִּקְהֶינָה. כִּי אִם-אִישׁ בַּעֲו‍ֹנוֹ, יָמוּת:  כָּל-הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר, תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו (= לא יאמרו עוד שבגלל שהאבות אכלו פירות רעים, השיניים של הבנים ירקיבו. אלא, כל איש ישא באחריות של מעשיו)״. וכן, יחזקאל הנביא חוזר על דבריו: ״מַה לָּכֶם אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה (= הוא שואל, מדוע אתם ממשיכים לומר שבגלל מעשי אבותיכם לא תזכו לחזור לארץ ישראל ותהיו בגלות לנצח?) הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה, כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה, הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת (= רק האדם שעושה את החטא בעצמו, הוא ישא באחריות למעשיו)״.

המלב״ים, פרשן בן המאה ה-19, מסביר כך את הפסוקים הללו: כוונתם היא שאמנם מצד הגוף יש קרבה בין האב לבן, ולכן תכונות גרועות של הגוף עוברות בירושה, אבל טיבה של הנפש תלוי בבחירה החופשית של האדם, ולכן אדם לא ייענש על ליקויים רוחניים של אביו.

רגע, אז איזה מבין הפסוקים צודק? כשמתבוננים בציטוט הראשון מנקודת מבט רחבה יותר, אפשר לראות שבעצם אין סתירה: השפעת האבות קיימת, אך בסופו של דבר כל אדם אחראי למעשיו ולתוצאותיהם. כך מפרש רש״י:  פוקד עוון אבות על בנים - שֶׁאוֹחֲזִים מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם...״. גם רש"י, במילים תמציתיות, מסביר שהעונש על מעשי האבות חל על הבנים רק אם הם חוזרים על אותם חטאים. אז אם הכל תלוי במעשינו, למה להזכיר את עוון האבות לכתחילה? מה הם בכלל קשורים? נראה שלחכמת היהדות חשוב להדגיש – אי אפשר להתכחש להשפעה של הורינו על התרבות שלנו. צאצאים כמעט תמיד הולכים בדרך שהוריהם חינכו אותם אליה. זאת המציאות: לטוב ולרע.

לצד הכרה במציאות זאת, עם זאת, חכמת היהדות גם הביאה רעיון מהפכני לעולם: האדם, למרות שזה מנוגד לדרך הטבע, תמיד מסוגל להשתנות ולתקן. בשפה של חכמת היהדות, קוראים לזה ״תשובה״. גם אם נדמה שהנסיבות בחיים של אדם לא אפשרו לו לצמוח ולהתפתח אחרת, אף פעם לא מאוחר מכדי לשבור את הדפוסים שירשנו ולחולל שינוי אמיתי.

כעת, אם נחזור למכירה המוצלחת של ברונו ג׳יימס – אפשר למחוא לו כפיים על ההצלחה העסקית. אם הקונה מרוצה – מי אנחנו שנתלונן? ועדיין, קשה שלא להרהר באנקדוטה זו. הייחוס של אדם עשוי לעזור לו להתקדם: ברונו כנראה למד הרבה מהלכים מאביו ואין ספק שקיבל ממנו תכונות גנטיות מעולות. אך בסופו של דבר, התפקוד של האדם עצמו, במנותק מאבותיו, הוא הדבר שקובע. האם גופייה מזיעה, שאפילו לא שייכת לכוכב עצמו אלא רק לבנו, באמת שווה כל כך הרבה?