אני משלם על מנוי לחדר כושר - ואף פעם לא מגיע לשם!

שאלה :נרשמתי לחדר כושר, בתשלום שנתי, כדי שזה יחייב אותי להגיע לפחות 3 פעמים בשבוע, וזה לא קורה! בהתחלה התלהבתי, הגעתי כל יום, ועכשיו אפילו לא פעם בשבוע. אין זמן, לא יוצא, תמיד יש עומס. אבל זה חשוב, ותוצאות משיגים רק אחרי תקופה ארוכה. כולם אומרים לי שהם באותו מצב, וזו בעיה ידועה. יש לך איזה טיפ לפתרון?

תשובה: הגמרא (במסכת מנחות דף צ"ט) מציעה פתרון מוזר ופשוט לבעיה הזאת. הפתרון לקוח מתחום אחר לגמרי, אולי לא רלוונטי לחייך, אבל היא מלמדת אותנו עקרון שנוגע לחיים של כולנו. בפסוק בספר יהושע (א', ח') יש מצווה שזהו ניסוחה: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה". המצווה היא ללמוד תורה תמיד, בכל רגע פנוי, ביום ובלילה. על כך אומר רבי אמי בגמרא: "אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, קיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך...". כלומר, תלמד כמה דקות ביום, כמה דקות בלילה, וקיימת את המצווה. הפירוש הזה נראה רחוק מהדרך הפשוטה של הבנת הפסוק, הוא אפילו הופך את כל הרעיון. למה חכמינו פירשו כך?

הם ידעו שלפעמים לימוד הוא דבר קשה. אדם חוזר עייף מהעבודה, ועכשיו יתחיל ללמוד? אז אמרו לו: תקרא פרק אחד בלבד. 2 דקות בבוקר, 2 דקות בערב. אבל מה כבר אפשר ללמוד מכל החומר הענק בשתי דקות? מה זה יעזור? הם הכירו את הדינמיקה של נפש האדם, וידעו ש-90 אחוז מהבעיה הם פחדים בלבד, לא בעיה עניינית. הם גם ידעו שברגע שתתחיל ללמוד, פתאום תשאל שאלות, תתעניין, תסתקרן ולא תוכל להפסיק כל כך בקלות. וגם אם באמת תפסיק אחרי שתי דקות, הרווחת משהו: הרגל לנפש, יכולת התמדה. מי לא יכול לעמוד בשתי דקות בלבד?

אם יש לאדם 1000 שקלים שהוא יכול לתרום לצדקה כלשהי, ההלכה אומרת שייתן כל יום 10 שקלים, במשך 100 ימים, ולא 1000 בפעם אחת. למה? כי כל הרגל קבוע הולך ומוטבע בנפש. מטרת הצדקה איננה רק למקבל אלא גם לבנות לנותן אופי של טוב לב ונדיבות, וזה נעשה ע"י תרגול מתמיד של נתינה וחסד.

זה השלב החסר לך, להפוך את זה לסדר יום כמו אכילה ושינה. אז מה לעשות? לקבוע עם עצמך לשהות בחדר הכושר רק 5 דקות ולצאת מיד אחר כך, אבל כל יום. אפשר להגדיר מראש שלוש פעמים בשבוע, אבל בימים קבועים ובלי שום הנחות. 15-20 דקות בשבוע זה לא הרבה. נניח שיש גם דרך, חניה והלבשה, נגיע לחצי שעה בשבוע, ארבעים דקות. בשלב מסוים תציק לך הבעיה הזאת: -'אם כבר טרחתי, הגעתי, חניתי, התלבשתי, עכשיו לצאת? כל זה בשביל 5 דקות?' והתשובה: –'או קיי, אני מרשה לעצמי להישאר עוד כמה דקות...'

אבל חשוב לא לדרוש מעצמך להישאר יותר אלא רק לזרום לזה! אם חושבים על זה מראש כטקטיקה בלבד, זה לא יעבוד. זו הסיבה שחכמינו פירשו כך בגמרא עצמה, כאמירה אמיתית, כערך עצמי של התקשרות ללימוד, גם אם זה בזמן סמלי.

אפשר לקבוע את זה כניסיון של חודשיים. זו לא התחייבות כל כך כבדה. מה שיקרה תוך חודשיים הוא שזה יהיה אצלך "יעד כבוש". הקושי שבדבר ייעלם, ועל זה לא יהיו לך יותר מלחמות פנימיות. בדיוק כמו ההרגל לקום כל בוקר בשעה מסוימת, על אף הקושי בהתחלה.

אבל זה טיפ מוזר, איך אפשר להשתכנע שחמש דקות יועילו במשהו? בספר הדרכות לחיים מתקופת המשנה, שנקרא: "אבות דרבי נתן" (פרק ו'), מסופר על גדול חכמי המשנה, רבי עקיבא, שבגיל ארבעים עדיין לא התחיל ללמוד ולא ידע דבר, והוא עומד ליד הבאר ומהרהר בשאלה איך נעשה חור עמוק בסלע קשיח כל כך. הוא שואל בסביבתו מי חצב את החור הזה. משיבים לו שזה נעשה מאליו, ע"י המים. אבל איך מים רכים כל כך חוצבים בסלע כה קשה? הרי אין כאן זרימה, יש בקושי טפטוף קל! מסתבר שזו רק אשליה אופטית. עומד עקיבא ורואה חור בסלע, ורואה טיפת מים עליה, ולא מסוגל להאמין שיש קשר נסיבתי ביניהם. ערך טיפה בפני עצמה הוא באמת זניח, ורק אותה הוא רואה עכשיו. קשה לדמיין אינספור טיפות בזמן כה ארוך. טיפת מים היא כמו שתי דקות של לימוד או כמו חמש דקות בחדר הכושר. אבל היא לא לבד! היא מצטרפת להמון טיפות, יום אחרי יום, במשך תקופה, והמטרה מושגת: היעד נכבש, ואחר כך גם תוצאותיו. זה עובד!

האם ניסיתי את העצה הפשוטה והמוזרה הזאת בעצמי? כן, בהחלט. בעקבות בעיית גב, הרופא אמר לי: "תעשה כל יום הרבה הליכה, לפחות חצי שעה". קל להגיד, חשבתי, והגבתי ספונטנית: "מאיפה אני לוקח פתאום חצי שעה כל יום?" אז הוא מתפשר אתי ואומר: ''טוב, זה לא חייב להיות רצוף. אתה יכול לפצל, חצי שעה בבוקר ועוד חצי שעה בערב''. כך הוא השיב בשיא הרצינות, ואני צחקתי בליבי. ידעתי שהוא למד רפואה ולא מתמטיקה, אבל לתומי חשבתי שרופאים צריכים לדעת מתמטיקה בסיסית... אלא שבמציאות מסתבר שהוא צדק! אני אכן הולך כל יום חצי שעה בבוקר וחצי שעה בערב. אני מסדר מחשבות בהליכה, מכין הרצאות בראשי, מקבל החלטות. איך זה יצא כך? קבעתי לעצמי רבע שעה בבוקר ורבע שעה בערב, כי בטח לזה הוא התכוון. והרי צריך רק לצאת מהבית, אחר כך זה כבר זורם.