״מה קרה לך?״ הוא שאל אותי בהפתעה

לפני כמה ימים לא הצלחתי לתפוס את בעלי בטלפון כל היום. היו לי כמה שאלות ודברים שהייתי צריכה לבקש ממנו, ובכל פעם שצלצלתי, או שהוא לא ענה, או שהוא ענה לי בשקט ובזריזות: ״אני בפגישה, נדבר יותר מאוחר״. כך קרה שהצלחנו לדבר רק כשהוא הגיע הביתה מהעבודה אבל זה בדיוק היה הזמן בו הילדים שלנו היו הכי נסערים והכי זקוקים לקשב ולתשומת הלב שלי. לא הצלחתי להחליף מילה עם בעלי וזה הרגיז אותי.

נהייתי זעופה… ״תביא לה מים, אתה לא שומע שהיא מבקשת כבר כמה פעמים?״ אמרתי לבעלי. ״צריך לטפל בבעיה שיש לנו עם הגז, אי אפשר לבשל בבית הזה. למה זה מתעכב?״ זרקתי לו מהחצר לכיוון הסלון. ״למה לא זרקת את הזבל בבוקר? עכשיו הפח מלא עד אפס מקום״. וככה, בלי לשים לב כל כמה דקות שחררתי לעברו איזו תלונה או עקיצה שהעכירה את האווירה של כולנו.

״מה קרה לך?״ הוא שאל אותי בהפתעה. עצרתי לרגע והבנתי שנעשיתי מתוסכלת כי לא הצלחתי להחליף איתו מילה אחת כל היום ונשאבתי לתוך לופ של ראיית השלילי. ברגע שהוא שאל את השאלה, עצרתי רגע, לקחתי נשימה, והודיתי ביני לבין עצמי באיזו אמת קטנה ועדינה: ״הרגשתי קצת בודדה היום והוא לא היה פה בשבילי״. זה לא שהוא רצה בזה, פשוט לא התאפשר לו. ״סתם... סליחה... התבאסתי שלא דיברת איתי כל היום ואני צריכה אותך״, אמרתי לו ושברתי קצת את הלופ הזה שנכנסתי אליו. ״תודה שהבאת להדר את בקבוק המים. אפשר שהיום אתה תכין ארוחת ערב ותקלח את הילדים?״ אמרתי לו ברוך והוא נענה בחיוב ובחיוך.

בפרשת השבוע, פרשת ויצא, נולד זה שעל שמו אנחנו נקראים כעם - יהודה. יהודה הוא הבן הרביעי ללאה וכשהוא נולד, אומרת לאה: ״הפעם אודה את ה׳״. הגמרא אומרת שלא הייתה תודה כזו מאז שנברא העולם וזאת למרות שאבות אבותינו, עוד לפני לאה, ידעו להגיד תודה, אז מה ההבדל? על פי מפרשים שונים התודה של לאה הייתה תודה על משהו די שגרתי שקרה בחייה. נולד לה בן רביעי אחרי שלושה בנים. לא קרה לה משהו חדש ועל-טבעי כמו הניסים שקרו לאבותינו לפניה, שעליהם אמרו תודה. הבדל הנוסף הוא שהיא לא אמרה תודה ואז המשיכה בחייה, אלא שהיא ממש בחרה לקבע את התודה הזו ולהזכר בכך ששום דבר לא מובן מאליו בחייה, בכל פעם שתסתכל על בנה, יהודה. נקודה נוספת וחשובה בתודה שלה היא שינוי הגישה של לאה. לשלושת הילדים שנולדו לה לפני כן, היא קראה על השם החוסר בחייה. החוסר באהבתו של בעלה יעקב אליה. לאה הבינה שניתנו לה שלושה בנים (ראובן, שמעון, לוי) כדי להגביר את אהבת יעקב אליה ושמותיהם מסמלים זאת. לעומת זאת, בבן הרביעי היא מחליטה דווקא להתחבר לטוב ולשפע הקיימים בחייה ולהגיד על כך - תודה.

שינוי גישה מביא שפע וברכה לחיים שלנו.

כשצחי בעלי שאל אותי: ״מה קרה לך?״ הזדמן לי רגע לעצור את ה-לופ שנשאבתי אליו, זה שהצלחתי לראות בתוכו רק את השלילי והחסר. בכל פעם שהסתכלתי על מה שחסר לי, החוסר הזה התגבר בחיי וראיתי עוד ועוד ״ליקויים״ בתפקוד של בעלי, של הבית ושל חיי. זה הגביר אצלי את תחושת התסכול והרגשתי כמו קורבן של נסיבות חיי. ברגע אחד, הצלחתי לעשות שינוי קטן בעלילה. יכולתי להמשיך עם אותו ה-לופ ולשמוע את הביקורת בשאלתו של בעלי שכאילו אומר: ״מה את מתלוננת כל היום?״ ולענות לו באותו המטבע הביקורתי כביכול: ״אתה יודע מה עבר עליי היום? לא! כי לא דיברת איתי כל היום!״. ככל הנראה שיח כזה לא היה נגמר טוב והיה ממשיך לגלגל את כדור השלג השלילי הזה. במקום זה בחרתי לשמוע את הדאגה בקולו ובשאלה שלו. בחרתי לשמוע אותו אומר: ״בדרך כלל את לא ככה.. מה שלומך? הכל בסדר?״.

כשבחרתי לראות ולשמוע את הטוב שבשאלתו של בעלי, הצלחתי גם להזכר שיש עוד הרבה דברים טובים בחיי. אני זוכרת שפעם שאלתי שאלה בסטורי שלי: ״אמהות לשני ילדים ומעלה… איך אתן מסתדרות עם כל ערימות הכביסה הבלתי נגמרות?״ ותשובה אחת תפסה אותי במיוחד: ״זה אף פעם לא נגמר וכמה שזה מאתגר, בכל פעם שאני רואה סל כביסה מלא אני אומרת תודה שזכיתי לבית מלא בחיים, ילדים, כביסות ובגדים. זה לא מובן מאליו בכלל״. התשובה הזו כל כך ריגשה אותי. אני קוראת לזה: ״אתגרים בנסיבות של שפע״ ועל כך בהחלט טוב להודות.