איך היה נראה דף האינסטגרם של פרה בת ימינו?

דמיינו דף אינסטגרם של פרה חולבת. כזו ששייכת למשק גדול שתוצרתו ממלאת את בקבוקי הקרטון במקרר שלנו. אילו תמונות היא הייתה מעלה, לדעתכם? על מה היא הייתה מספרת?

אילו ציפורים היו דוברות כבני אדם היו להן ללא ספק סיפורים מרתקים עבורנו, אבל דף אינסטגרם של פרה היה כנראה סיפור טרגי למדי. דף כזה היה מתעד את ההפרדה הנכפית עליה מהעגלים בני יומם, את הלכלוך התמידי ברפת, והעדר האפשרות לצאת אי פעם למרעה.

לרוע המזל, לפרות, כמו לשאר בעלי החיים, אין יכולת לפרוט על מיתרי הלב שלנו במדיה החברתית. בעולמנו, שמלא בצרותיהם ובבעיותיהם של בני האדם, קל להתעלם מהסבל השקט שסובלים חברינו הפרוותיים. בעודנו מתנהלים בשגרה היומיומית שלנו, לעתים קרובות אנו מתעלמים מהכאב והייסורים שחווים בעלי חיים מסביבנו, שאינם בטווח העין שלנו, וגם אינם יכולים לכתוב על עצמם פוסטים ויראליים בפייסבוק.

ההתקדמות שלנו כחברה באה לרוב על חשבון בעלי חיים, כך זה תמיד היה. אנו מנצלים בעלי חיים למטרות בידור, אופנה, מזון וניסויים מדעיים. לפעמים פגיעה כזו היא מוצדקת לאור התוצאות החיוביות שיכולות להיות לה, לפעמים היא אפילו בלתי נמנעת. אך עם זאת, אסור לנו להתעלם מהכאב של החיות ולבטל אותו כחסר משמעות. עלינו לשים גבולות ולהגיד עד איזה גבול מותר לגרום סבל לבעלי חיים ולמען איזו מטרה. עלינו להפנים את העובדה שגם לבעלי חיים יש רגשות שראויים לאמפתיה וחמלה.

דמיינו לרגע את הנאמנות הבלתי מעורערת של כלב, המכשכש בזנבו בשמחה צרופה למראה בעליו ההולך על שתיים. אנשים מכירים בכך שבמערכת יחסים כזאת יש גם אלמנטים רגשיים, ויש כאלה שעבורם קשר כזה מהווה קשר קרוב, אישי ומלא חיבה. מי שמכיר בעל חיים מספיק זמן, מסוגל לראות את מנעד הרגשות שהוא מרגיש וחווה, ולזהות בפניו את השמחה, ההתלהבות והעצב. לא בכדי מראים מחקרים שאנשים שגדלו עם בעלי חיים בילדותם נוטים להיות יותר אמפתיים כלפיהם, ולהרגיש יותר צער עמהם.

כעת, חשבו על אינספור הכלבים המשוטטים שנותרו רעבים, מוזנחים ונטושים ברחובות. נאמנותם הופכת לייאוש, זנבותיהם המכשכשים נופלים כעת מרוב צער. חשבו גם על חיות המשק, שבשרם נמכר באריזות קרטון יפות בסופרמרקט. אנו צורכים את בשרם מבלי להכיר בכאב שהם סובלים בחוות המפעל. לעיתים הם דחוסים בכלובים צפופים, משוללים את היכולת לממש את האינסטינקטים הטבעיים שלהם, ונתונים לאכזריות בלתי נתפסת. הזוועות שבוצעו בשם היעילות והרווח הן כתם על המצפון הקולקטיבי שלנו.

יש פסוק שאומר "יודע צדיק נפש בהמתו" ולפיו על הצדיק להבין את צרכיה ורגשותיה של הבהמה שברשותו, ולא להיות אטום לסבלה. הגאון מווילנה (1720-1797), מגדולי הרבנים בליטא בכל הדורות, כותב על הפסוק הזה: "הצדיק יודע כמה צריכה בהמתו, ואינו נותן לה יותר וגם אינו מכביד עליה לעשות מלאכתו יותר מיכולתה מפני שהוא יודע את נפש בהמתו. ואילו רחמי רשעים שמאכילים את בהמתם יותר מצרכה כדי שהוא ירכב עליה מהרה וימשוך משא הרבה – הוא אכזרי". ביהדות, יש חובה לעזור לבהמה שרובצת תחת משא כבד וסובלת מכך, גם אם אינה שייכת לאדם עצמו, אלא לחברו – ואפילו לאויבו. במסורת היהודית התפתח נוהג של זהירות רבה כלפי צער בעלי חיים. כך, למשל, יש שאסרו לאכול בהמה שבנה נשחט בפניה, שהרי הדבר ציער אותה.

ננסה לסיים בנימה קצת אופטימית: אנחנו יכולים לברך על מיזם חדש (18.5.2023) של משרד החקלאות שנועד לקדם את הפיקוח על צער בעלי חיים במדינה. המיזם נועד להכשיר קבוצת אנשים שיהיו מומחים לרפואה משפטית ווטרינרית. מטרת המיזם היא לשפר את היכולת לאסוף ראיות ולגלות הפרות של החוקים שנועדו להגן על רווחתם של בעלי החיים. פעמים רבות אנשים שהפרו את הכללים לא הועמדו לדין בגלל הקושי למצוא ראיה או בגלל שראיה הושגה באופן לא תקין. המיזם החדש אמור למנוע בעיות כאלה ולאפשר למצות את הדין עם מי שמפר את הכללים. נקווה שהמיזם יביא תוצאות בשטח ויוביל לאכיפה טובה ואפקטיבית יותר, ויפחית את הסבל של בעלי החיים.