איך להתמודד עם פחד? איך להתמודד עם אויבים רשעים?

איך להתמודד עם פחד? איך להתמודד עם אויבים רשעים? פרשת השבוע, פרשת וישלח.

 • וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה.

יעקב אבינו ניסה לחיות בגלות, אבל אלוקים הנחה אותו לחזור הביתה, למקום האמיתי שלו. אבל גם בארץ ישראל מחכים אתגרים ומכשולים. עשיו אחיו הרשע ממתין לו, במפגש האחרון ביניהם הוא רצה להרוג אותו. לפני שהוא עצמו מגיע, יעקב שולח אליו שליחים (מלאכים). הבקשה של יעקב מאוד פשוטה: חיי ברכה שלווים ושקטים. וזו הבקשה שלנו עד היום.

 • וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ.

המסר של יעקב לעשיו ולכל אויביו, מאז ועד עתה, הוא זהה: ידו של יעקב מושטת לשלום. עם ישראל שונא מלחמות ואין לו כל רצון בעימות. אם צריך הוא יילחם בעשיו, אבל הוא קודם כל מבקש למצוא חן, לחיות ביחד ולפתח את האזור לטובת כולם. ראינו השבוע בדמעות מה ה-DNA שמפעיל את החברה הישראלית: משפחות טובות מתאחדות כשיקירם חוזר מהשבי. אבות, אימהות, סבתות, ילדים, ואזרחים אוהבים מקבלים אותם בשיירת דגלי ישראל באמצע הלילה. או אנשים מן היישוב שיושבים בתחנת אוטובוס, בדרך לעבודת יומם, בכניסה לירושלים, ונרצחים.

•  וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ.

התורה לא מטשטשת ולא מצנזרת. יעקב מפחד. הוא חש יראה, צר לו. הרב קוק כותב: "אין לאדם לפחד כלל, כי אם להיזהר". זו אבחנה חשובה בין פחד, שמשתק ומחליש ומזיק, לבין זהירות שהוא חיובית ושומרת. "כשהוא מתפחד – מעצם הפחד בא לו המכשול", כותב הרב קוק. המחשבה יוצרת את המציאות. זו נבואה המגשימה את עצמה. רובנו פוחדים יותר בתקופה הזו. יעקב אבינו מלמד אותנו לתעל את הפחד לעשייה, להמיר את היראה בפעילות חיובית.

 • וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ.

זה ההמשך של אותו פסוק. הפחד הופך לפעילות: יעקב חוצה את העם, מחלק אותם למחנות ומתחיל להתכונן בשלוש דרכים. חכמינו מספרים שיעקב נערך לשלוש אופציות – דורון (כלומר מתנה, לשלוח לעשיו תשורה של שלום), מלחמה ותפילה. התפילה רלבנטית גם בתסריט של פיוס וגם בתסריט של מאבק, ויעקב מתחיל להתפלל, ומלמד אותנו איך עושים זאת.

 • וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אֱלֹוקי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹוקי אָבִי יִצְחָק, ה' הָאֹומֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ.

זה לא מתחיל ממני, אומר כאן יעקב בתחילת התפילה שלו. כל אחד מאיתנו ממשיך פה שליחות גדולה של אבותינו, של כל הדורות הקודמים. מאברהם ועד אלינו היום.

 • קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ, כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.

המילה "קטונתי" היא לא רק מילה, היא תפיסת עולם. יעקב נמצא במצוקה, אבל הוא מתחיל בהכרת תודה, בהודיה על ה"יש". הוא נזכר איך עבר את הירדן כרווק בודד וחסר כל שבורח מפני אחיו, ועכשיו הוא חוזר עם משפחה גדולה ורכוש גדול, ומפיו בוקעת המילה "קטונתי": לא מגיע לי חסד גדול כל כך, אני לא ראוי. יש רבים שחיים עם פילוסופיה של "גדולתי", הכול מגיע לי, אבל יעקב מלמד את סוד הענווה והפרספקטיבה.

ביום חמישי השבוע מלאו 76 שנים לכ"ט בנובמבר, להצהרת האומות המאוחדות על הקמת מדינה יהודית. נסו להסתכל אפילו 80 שנה אחורה, מכבשני אושוויץ לישראל 2023. למרות הכול, כמה התקדמנו מאז. קטונו.

 • הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים.

רק עכשיו אחרי שיעור ההיסטוריה, אחרי שהזכיר את אבותיו, אחרי שהוכיח שהוא לא כפוי טובה, יעקב אבינו מביע את הפחד שלו, בצורה מדויקת, ממוקדת: תציל אותי מעשיו. יש מולי אויב אכזר שלא בוחל בשום אמצעי, גם פגיעה בנשים ובילדים. נשמע מוכר.

בהמשך הפרשה יושבי העיר שכם יפגעו בדינה, בתו של יעקב. חילול כבודה של האישה, לצערנו, אינו רק נחלת המזרח הקדום. תשאלו את ארגוני הנשים הבינלאומיים, שממשיכים לשתוק גם השבוע.

•  וְאַתָּה אָמַרְתָּ: הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.

ברגעים קשים יעקב אבינו חוזר אל ההבטחות שקיבל, אל הברית הנצחית של העם היהודי, ומתמלא תקווה.

 • וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא.

נדודי שינה מאפיינים כעת רבים בחברה הישראלית. חרדות, דמיונות, חלומות רעים. לכן הפסוק הזה כל כך מדהים. יעקב נמצא ערב מפגש מפחיד עם אחיו הרוצח, אבל אחרי שעשה את כל מה שבאפשרותו, את כל מה שנכון וצריך (דורון, מלחמה, תפילה) – הוא מצליח לישון.

 • וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.

לפני המפגש הפיזי עם עשיו, מתחולל מאבק רוחני: קרב לילי עם דמות מסתורית שמייצגת את עשיו, שמאלצת את יעקב להתמודד עם תפקידו בועלם. מאבק כזה – אז והיום – מכריח אותנו לעבור בירור פנימי נוקב. אנחנו נבחנים ונבנים מחדש, מתחברים לזהות שלנו, נזכרים מי אנחנו. בקרב הזה יעקב מקבל את השם שילווה אותנו עד היום.

 • וַיֹּאמֶר: "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל – כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹוקים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל".

האויב המסתורי מסתלק, אבל לפני כן נותן לנו מתנה גדולה. הרבה פעמים צומחים מתוך משברים וקשיים. האויב אומר ליעקב שהשם הישן שלו, יעקב, כבר לא רלבנטי. הוא נקרא יעקב כשאחז בעקב של עשיו כשנולד אחריו, וכל החיים רצה להיות הבכור. אבל מתוך המלחמה הוא עולה קומה ומקבל שם חדש, ישר יותר, ישראל. דף חדש נפתח בהיסטוריה שלו. עם ישראל חי.

)בתמונה: החטוף איתי רגב פוגש שוב את אמא(