תכננתי ללמוד שנה הבאה באוניברסיטה אמריקאית. האם לבטל הכל?

שאלה:

 התקבלתי ונרשמתי ללימודים לשנה הבאה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס. לימודים בארה"ב זה חלום בשבילי. אנחנו נשלם עשרות אלפי דולרים לשנת לימודים אחת, אבל זה כרטיס כניסה בטוח לכל מקום לימודים ועבודה בעולם. אנשים אומרים לי לבטל הכל, כי השנאה כלפי ישראלים רק תלך ותחריף. מצד שני, אולי התקופה הקשה תעבור, ואני אצטער על הביטול. אנשים שם אומרים לי שזה לא כזה גרוע כמו באוניברסיטת קולומביה. בכל מקרה, בלי קשר להחלטה, זה מערער לי את כל היציבות בעולם. האם אי אפשר לסמוך על כלום? האם צריך להרים ידיים בדמוקרטיה הגדולה בעולם?

תשובה:

 סיפר לי הרב שלמה יעקובוביץ, שהיה רב ומנהל בית ספר יהודי בארה"ב: 'ילד תמים הייתי בכיתה א', בברלין שבגרמניה, כשיום אחד נכנס לכיתה שלנו מנהל בית הספר. כל כניסה של מנהל בית ספר לכיתה יכולה לעורר איזושהי חרדה, ובוודאי אם הוא קורא בשמך. הוא קרא בשמי, נדהמתי ופחדתי, לא יכולתי להעלות בדעתי דבר רע שעשיתי. ואז הוא פנה אלי בצעקה: "ג'ודן, ארויס!" (יהודים, החוצה!), ופקד עלי לעזוב מיד את בית הספר וללכת הביתה. הלכתי הביתה מבוהל, ילד בן 6 הייתי, לא הבנתי שום דבר. בבית לא הופתעו. את "ליל הבדולח" שאחרי האירוע הזה אני זוכר היטב. אלה היו האירועים ששכנעו את הורי סופית שכדאי לברוח מגרמניה. באופן אירוני, האירוע המזעזע הזה הציל אותנו'.

נזכרתי בזה כששמעתי עם אשתי השבוע תיאור של סטודנטית ישראלית באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, שלוקחת את בתה לגן בבוקר, ונאלצת להתמודד עם השנאה שהילדה רואה ושומעת בדרך, מה"מפגינים" האנטישמיים, ומבינה שהדברים מכוונים אליה, בין היתר. האם אלו רק חרדות של דור שני ושלישי לניצולי שואה? יתכן. אני נזכר בוויכוחים המשפחתיים שסבא שלי תיאר, אם באמת יקרה משהו בגרמניה, או שאין מצב שזה יעבור מדיבורים למעשים. אבל איש אינו יכול באמת לדעת אם ולאיזה כיוון יתפתחו הדברים. אולי דבר לא יקרה. הלוואי.

יש במקורות היהדות שתי גישות, הפוכות לכאורה, בנושא ההתבודדות וההיבדלות של עם ישראל בעולם: "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב" (במדבר כ"ג, ט'), מחד. ומאידך, נוהג היה הרב ד"ר יונתן זקס (רבה הראשי הקודם של בריטניה) להזכיר, בע"פ ובכתביו, שפסוק זה נאמר ע"י בלעם כקללה לעם ישראל. תפקידו של עם ישראל הוא להשפיע בעולם, להוביל את המוסר העולמי. אם אתה מוחרם, ואתה מקבל את ההחרמה, מתכנס בתוכך, איך תוכל להשפיע ולהוביל?

מעניין שהגישה הזאת התפתחה יותר דווקא בגרמניה, ע"י הרב שמשון רפאל הירש, לפני כמאה שנה ויותר, שטען שבכלל נשלחנו לגלות כדי לתקן ולרומם את סביבתנו הגויית. הנגזרת המעשית הייתה לשמור על ייחודיותנו, אבל ללמוד ולחיות עם הסביבה הגויית, להוות להם דוגמא מוסרית גבוהה.

אבל הדילמה הזאת הייתה נכונה לכל אורך שנות הגלות. כעת אנחנו נדרשים ל''תקופת צינון'' מהגלות, כמו משפחה שנדרשת לתקופת התכנסות כדי לחזק את התא המשפחתי שלה אחרי תקופות של פירוד. כך למדנו בתנ"ך מהתקופה הראשונה שלנו בארץ בימי יהושע בן נון, ובתקופה הראשונה שלנו בארץ בחזרת בית שני, אחרי גלות בבל, ימי עזרא ונחמיה. בתקופות ההן נדרשנו להקפיד במיוחד על בידול, על חיזוק פנימי של העם, על תקופת התכנסות. מאוחר יותר הפכה ישראל למעצמה עולמית, בימי דוד ושלמה המלך, ובמידה מסוימת גם בתקופה הטובה של ימי מלכות החשמונאים.

במיוחד עכשיו, אנחנו לא מתקבלים בעולם כיחידים בלבד, אלא כחלק מעם, ויש משמעות לאומית ליהודי שיושב בהרצאה ופוחד בגלל יהדותו. האם בנסיעה של יחיד כדי ללמוד לימודי תואר ראשון ושני במקום מסוים דווקא, יש מעשה לאומי, ערכי וציוני גדול, ששווה להסתכן במעט למענו? אני מסופק מאד.

ב7 לאוקטובר, "שמחת תורה", שהיתי עם קבוצת ניצולי שואה. ירדנו יחד למקלט, והם נזכרו בסיפורים מ"שם". אחד מהם נזכר איך נאלץ לברוח מהאוניברסיטה באירופה שנה לפני תום 4 שנות לימודיו. אבל זהו תסריט רחוק. אני חושב על מציאות הווה: מהי האמירה שיכול סטודנט ישראלי להגיד לעצמו כשקשה? שהוא בשליחות חשובה?? איך יהיו לילותיו שקטים ורגועים, אם הציון שלו עלול להיפגע ע"י מרצה אנטישמי, או אחרי הערה ארסית של סטודנט תומך חמאס? אדגיש, כמובן, שיש הבדלים בין האוניברסיטאות, ולא בכל ההנהלות שולטת הרוח האנטישמית.

יש מדרש עתיק שנקרא "מדרש רבה", וכך מסופר שם (שמות רבה פרשה י"ד אות ג') על העובדה שיצאו ממצרים רק 20% מהיהודים, לפי חז"ל: "...שהיו...בישראל, שהיה להן פטרונין מן המצריים והיה להן שם עושר וכבוד ולא היו רוצים לצאת". כלומר, אולי כל הצורך להישאר באיזו תלות כלפי העולם, לקבל את שיטת הדירוג של האוניברסיטאות בעולם, יש בו משהו גלותי עדיין, משהו שלא מאמין שלמדינת ישראל יכולות להיות אוניברסיטאות טובות שמובילות להישגים גבוהים מספיק? נקודה למחשבה.

המדרש הזה הזכיר לי דברים ששמעתי מניצול שואה: 'הגעתי לארץ באונייה, ללא סרטיפיקט, נלחמתי כדי להגיע לכאן. הבריטים ירו על האונייה, ושלחו אותנו למחנה מעצר בקפריסין. אני זוכר שהאמנתי שאם רק תהיה ליהודים מדינה, לא יישאר אף יהודי בחו"ל. האם הגיוני שאדם יגזור על עצמו גלות מרצון כשמדינת היהודים פתוחה בפניו? התפלאתי מאד להיווכח, אחרי קום המדינה, שנותרו אפילו קהילות גדולות של יהודים בחוץ לארץ. אמרו לי אז שכעת יש בעולם עידן חדש'.