'סלינו על כתפינו' או 'כשקיבלו את התורה'? חידת הזהות של שבועות

הלחמים נאפים בתנור, עוגת הגבינה מתקררת במטבח וניחוחות חלביים עולים באוויר. כן, שבועות זה חג קולינרי ערב לחך, אך יש בו גם הרבה מעבר. זהו חג שעוסק בשאלה הפשוטה שאף יהודי לא יודע איך לענות עליה – מה זה אומר להיות יהודי? בשנת 1958, ראש הממשלה דוד בן גוריון ניסה להשיג עליה תשובה. הוא שלח מכתב ל-50 מאנשי הרוח הגדולים בעם היהודי, ושאל את אותה שאלה. התשובות היו שונות וסותרות, ורק החריפו את המחלוקת. האם יהודי הוא זה ״שנולד מאם יהודייה או גר שנתגייר באופן גירות מדויק״ כפי שהשיב הרבי מלובביץ׳, או שמא בעידן הציוני החדש לא ההלכה קובעת מי יהודי אלא המדינה, כדברי הסופר חיים הזז?

 חג השבועות הוא חג בעל שני פנים שמכיל בתוכו את המורכבויות השונות של הזהות היהודית. מצד אחד, שבועות הוא חג הקציר – וכך הוא מוצג בתורה. לאחר השבועות הארוכים של עבודת השדה (התקופה של ספירת העומר) בני ישראל עצרו כדי לחגוג ולשמוח על תבואת הארץ. הביכורים ומנחת שתי הלחם הם קורבנות שמסמלים בדיוק את זה. בנוסף, כשמתבוננים על רצף החגים היהודיים מבינים שזה רק הגיוני שזאת תהיה מהותו של החג. פסח מייצג את יציאת מצרים, כלומר תחילת המסע. סוכות מייצג את הנדודים, כלומר אמצע. נשאר רק הסוף, ומה הייתה המטרה הסופית של עם ישראל ביציאתם לחופשי? להגיע לארץ.  אגב, המנהג לאכול חלב בשבועות גם כן רמז על זה – הרי הבטיחו לנו ״ארץ זבת חלב ודבש״. אלפי שנים אחר כך, הציונות החילונית הדגישה באופן מוחלט את הפן הזה של שבועות, ולא מפתיע שזה הפך לחג משמעותי במיוחד בקרב הקיבוצים. לפי פרשנות זו, הזהות היהודית מתבטאת באהבת העם והארץ.

אולם לשבועות יש משמעות נוספת – זהו זמן מתן תורה. התורה כמרכיב מכונן בזהות היהודית מהווה תקדים עולמי שדורש הסבר. כך כותב הרב יונתן זקס: "בדרך כלל, בתולדות העמים, הארץ קודמת למשפט. אנשים מתיישבים באזור. הם מתפתחים: קבוצה, חמולה, שבט. הם מפתחים חקלאות. הם בונים כפרים ואז עיירות ואז ערים, ולבסוף אומות ולפעמים אימפריות. רק בשלב מאוחר יחסית בתהליך הזה מופיעים בקרבם מבנים משטריים, ואיתם חוקים המסדירים את היחסים בחברה... במקרה המיוחד של עם ישראל, סדר הדברים הפוך. תחילה בא החוק, ורק אחריו הארץ. בהר סיני, שבעה שבועות בלבד אחרי שעזבו את מצרים המשעבדת, עברו בני ישראל חוויה ששינתה את זהותם. הם באו בברית עם אלוהים. הם קיבלו עליהם את מלכותו. הם התחייבו לחיות על פי חוקיו... ההשלכות מרחיקות לכת מאין כמותן. אם החוק קדם לארץ, הוא יישאר גם באובדנה״.

 במילים אחרות, לפני שעם ישראל מחובר באופן טבעי על בסיס ארץ, הוא מחובר באופן רוחני על תשתית מוסרית של חוק ומשפט. זה ההסבר הרציונלי היחיד לתופעה שלא הייתה כמותה בתולדות ההיסטוריה - שעם ישראל שרד 2,000 שנה חרף הפיזור של קהילותיו ברחבי העולם. בזווית הזו מודגש הפן הרוחני מוסרי של נאמנות לאלוהים, לחזון של צדק ומשפט ותיקון עולם.

בשבועות, שני מרכיבי הזהות הללו משתלבים ונשזרים יחד בסיפור חיים נוגע ללב – מגילת רות. הסיפור מתחיל בעזיבת הארץ של זוג מיהודה, ומעברם לארץ מואב. זהו לא מעבר תמים. בין מואב לישראל יש מתח, וישנו איסור מפורש בתורה להתחתן עם מואביות (דברים): ״לא־יָבֹ֧א עַמּוֹנִ֛י וּמוֹאָבִ֖י בִּקְהַ֣ל ה׳״. חרף האיסור, הזוג עובר לשם. האב מת, ונעמי (האם האלמנה) משיאה את בניה לשתי בנות מואביות, רות וערפה. כעבור עשר שנים גם בעליהן מתים, כך שהאם ושתי כלותיה נותרות לבדן. נעמי מחליטה לחזור לארץ יהודה. גם ככה לא קל לאלמנות להתחתן מחדש, על אחת כמה וכמה מואביות ביהודה. לטובתן, נעמי מפצירה בכלותיה שיעזבו אותה ויחזרו למשפחתם המקורית. עורפה מקשיבה ועוזבת, אך רות מסרבת. בנאמנות עיקשת היא אומרת: ״אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה ה׳  לִי, וְכֹה יוֹסִיף--כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ״. רות מצטרפת לחמתה למסע מתוך אהבתה לה, תחושת שייכות לעם שלה ולאלוהים שלה. זהו המרכיב הרוחני של שבועות, המתבטא במתן תורה. רות, כמו אברהם אבינו, כמו כל עולה חדשה שלוקחת את מזוודותיה למטוס ועוזבת את מולדתה, יוצאת לנחלה בארץ שהיא לא מכירה – אך יש לה אמונה והיא חשה שייכות אליה. כאן בא לידי ביטוי הפן של אהבת הארץ.

המשך המגילה מראה, שמי שאוהבת את הארץ ואת עמה ואת אלוהים באמת ובתמים, יושבי הארץ יחזירו לה באותו מטבע. כאשר הן מגיעות לארץ, בלי רכוש או אוכל, רות יוצאת ללקט מזון לה ולנעמי. היא עוברת בשדה של בועז, שהכיר את חמתה, והוא נותן לה ברוחב יד ובנדיבות כה רבה שהיא נדהמת. היא נופלת לרגליו ושואלת למה הוא מתייחס אליה כל כך טוב, שהרי היא נוכרייה ממואב. ובועז עונה:״הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר-עָשִׂית אֶת-חֲמוֹתֵךְ, אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ; וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ, וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ, וַתֵּלְכִי, אֶל-עַם אֲשֶׁר לֹא-יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. יְשַׁלֵּם ה׳, פָּעֳלֵךְ; וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה, מֵעִם ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בָּאת, לַחֲסוֹת תַּחַת-כְּנָפָיו״. בסופו של דבר, רות ובועז מתחתנים, ואחד מצאצאיהם הוא דוד המלך. אולי זאת האמירה המרכזית של שבועות: יהדות זאת זהות מורכבת, אך מרכיביה כל כך קשורים זה בזה שכל ניסיון להתנתק מאחד מהם יהיה תמיד חסר. אהבת הארץ, אהבת העם, אהבת הצדק, אהבת המשפט ואהבת השלום – כל אחד מהם הוא רק איבר מגוף הזהות היהודית השלם.