5 דברים שלא ידעתם על חודש שבט

מאז השבת השחורה נאבקים החקלאים בעוטף עזה לתקן את הנזק שנעשה בשדותיהם, כמו גם חקלאים בצפון הארץ. למרות הקשיים הביטחוניים, חקלאים רבים שבו עוד בימים הראשונים אחרי השבת ההיא לחרוש ולזרוע, ולייצא את היבול שלהם לקונים ברחבי הארץ. מתנדבים רבים הגיעו לעזור, ועובדים התגייסו לעבוד בשדות אלה לזמן ממושך. חודש שבט שעומד בפתח הוא זמן מתאים להזכיר את ההתמודדות הקשה של החקלאים, ומלחמתם העיקשת על יבול הארץ. חודש שבט קשור בעבודת השדה, נטיעת אילנות, וגשמי ברכה. בסמליו, במועדיו, ובמנהגיו מייצג חודש שבט את שגשוגו של הטבע, והשפעת הברכה על כל יושבי הארץ. 5 דברים שלא ידעתם על חודש שבט.

א. מה זה בכלל שבט?

למילה 'שבט' פירושים רבים בעברית, שמתקשרים זה לזה בדרכים מעניינות. אחד ממובניה הבסיסיים הוא 'ענף' היוצא מהעץ. מכאן אולי הסיבה ששתים עשרה המשפחות שיוצאות מחלציו של יעקב אבינו נקראות 'שנים עשר השבטים', כלומר שנים עשר ענפים, שמסתעפים ויוצרים את 'אילן היוחסין' של עם ישראל. שבט בא גם במשמעות של ענף וגם של מקל, וכיוון שעם מקל אפשר להכות, קיבלה המילה הזו גם משמעות של הלקאה. כאשר ה' מעניש את עם ישראל על ידי האימפריה האשורית הוא אומר "אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי" – כלומר אשור הוא המקל שבו אני משתמש כדי לשפוך עליכם זעמי. חודש שבט קיבל את שמו מאחר שבו ירדו כבר רוב גשמי השנה, ועל ענפיו (או שבטיו) חונטים הפירות הראשונים. פירוש אחר מקשר דווקא בין המשמעות של 'הלקאה' ובין החודש, שיש בו רוחות חזקות שמכות בחוזקה את כל מה שנקרה בדרכן.   

ב. מה הקשר לדלי?

מזלו של החודש הוא דלי, וגם הוא קשור לגשמים. כיוון שירדו רוב גשמי השנה, התמלאו בורות המים, וזה הזמן ללכת ולהוציא מהם את המים באמצעות דליים. דלי במקרא גם מסמל שפע מים, בעקבות הברכות שבירך בלעם את עם ישראל: "יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים". קשר נוסף למים הוא בציון "שבת שירה", השבת בה קוראים את "שירת הים" – שיר תהילה על קריעת ים סוף ויציאת מצרים.  

ג. למי שייך החודש הזה?

כשם שיש שנים עשר מזלות, וכשם שיש שנים עשר חדשים, כך גם יש שנים עשר שבטים – שגם לכל אחד מהם יש חודש המתאים לו, בהתאם לאופיו המיוחד. השבט של חודש שבט הוא שבט אשר, שנחלתו המקראית פרושה על רצועת חוף בצפון הארץ. על אשר מסופר שנולד בחודש שבט, ושהיה מקדיש מאמצים רבים לעיבוד האדמה וגידול פירותיה. מאמציו נשאו פרי ונאמר עליו "מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ". משמנו האיכותי היו מביאים שמן לבית המקדש. לכן זכה אשר שחודש שבט, חודש האילנות, יינתן לו.

ד. מתי ראש השנה לאילנות?

את ראש השנה לאילנות מציינים בט"ו בשבט, לפי הדעה שהתקבלה להלכה (אבל לא הדעה היחידה). יום זה נקרא ראש השנה לאילנות, כי בתקופה זו מתחילה חניטת הפירות. ברבות השנים נעשה יום זה ליום של אהבה לטבע, ונהוג לאכול בו פירות בהם נשתבחה ארץ ישראל. באתוס הציוני קיבל יום זה משמעות חלוצית, כחלק מהאידיאל של יישוב הארץ והפרחת השממה, ונהוג לקיים בו נטיעות של אילנות חדשים מדי שנה. מאוחר יותר קיבל יום זה גם משמעויות אקולוגיות של שמירת הסביבה. מעניין לציין שראש השנה לאילנות הוא בט"ו בשבט רק לדעת בית הלל, ואילו לפי בית שמאי יש לציין אותו דווקא בא' בשבט. יש מפרשים שמסבירים שבא' שבט כבר ירדו רוב הגשמים, אבל רק בט"ו בשבט מתחילה החניטה, והמחלוקת בין בית הלל ובית שמאי היא לגבי איזה מהאירועים האלה ראוי לציין את ראש השנה לאילנות.  

ה. זמן של חסד והכנסת אורחים

מנהג נוסף שקשור למים ודליים הוא מנהג הכנסת האורחים, שיש לו חשיבות מיוחדת בחודש שבט. מסופר בתורה שאברהם שלח את דמשק אליעזר עבדו למצוא כלה ליצחק בנו. הוא הגיע לחרן, שם ניגשה אליו נערה אחת והשקתה אותו ואת גמליו בנדיבות לב. כך ידע לבחור דמשק אליעזר את רבקה ליצחק – בשל מידת הכנסת האורחים שלה. שמו של אותו עבד, "דמשק אליעזר", נדרש בדברי חכמים כשילוב של שתי מילים: "דולה ומשקה". בקבלה קושרים את זה גם כן לתחום הכנסת האורחים, אותה מידה של אברהם, שהיה "יושב פתח האהל כחום היום", ומצפה לעוברים ושבים על מנת לארח אותם. הדלי, מזלו של חודש שבט, המשמש לשאיבת המים, שנקשר להכנסת אורחים אצל אליעזר ורבקה, יוצר בתורת הסוד חיבור בין מידת הכנסת האורחים ובין חודש זה.

כבר ציינו את מנהג הנטיעות, בו גם אנשים שאינם חקלאים בדרך כלל, הולכים לשדות ונוטעים עצים. השנה לא היינו צריכים לחכות לט"ו בשבט כדי לראות אנשים מקיימים את מנהג הנטיעות – מתנדבים רבים ברחבי הארץ עשו זאת במהלך כל החודשים האחרונים. רבים התגייסו ובאו לעזור לחקלאים ששדותיהם נפגעו – בקטיף, בשתיל, בהשקיה, ובכל מה שנדרש. ובניגוד לשנים עברו, הפעם לא היה מדובר במנהג סמלי, אלא בעשייה ממשית ונחוצה.