אם רק הייתה דרך להתחיל את החיים מחדש...

שאלה:

אילו הייתה דרך לחיות את החיים מחדש, בצורה שונה לגמרי, מה היית עושה אחרת? האם זו שאלה תיאורטית או מעשית?

תשובה:

שאלה זו פוגשת אותנו הרבה פעמים בחיים, בדרך כלל במצב של אכזבה, כשלון, ייאוש ממשהו. אנחנו מהרהרים נוגות בשאלה איפה הייתה פרשת הדרכים שבה לקחנו סיבוב לא נכון, שבה נכנסנו לנתיב מוטעה. אנחנו מדמיינים איך היה מסלול חיינו שונה אילו היינו בוחרים בדרך ההיא, האחרת. כשאנחנו טועים בדרך פיזית, נמצא דרך עוקפת, או שנחזור למקום הטעות ושם נתקן. מדוע בדרך חיים אנחנו לא יכולים לחזור לאותה פרשת דרכים ולקחת את הנתיב הנכון? כי אנחנו מניחים שעשינו כבר צעדים בלתי הפיכים. זה כבר לא רלוונטי. אז למה אני חולם על האפשרות הזו? כי אני רוצה לברוח קצת לעולם של דמיון, אבל את המציאות לא ניתן לשנות ואת הזמן לא ניתן להשיב לאחור.

האמנם כך?

יש במרחבי התלמוד כמה וכמה סוגיות שמתמודדות עם השאלה הזאת. למשל: אדם קנה רכב, ואחרי הרבה שנים נודע לו שהנתונים שמסרו לו בשעת הקניה היו שגויים. הגמרא קוראת לזה: ''מקח טעות''. כלומר, לא רק שהעסקה בטלה, אלא שהיא נחשבת כאילו לא נעשתה מעולם. אבל הרי הוא שילם, והשתמש ברכב, ונהג בו שנים!? לא משנה, האירוע כולו היה טעות, ולכן אנחנו מתייחסים אליו משפטית כאירוע שלא היה. הכל יחזור לאחור.

יש מקרים של נדר בטעות, יש אפילו מקרים נדירים של נישואין בטעות. כלומר, לא מדובר במצב שבו הנישואין תקפים והגט יסיים את המעמד האישי של הנישואין, אלא שגם אחרי 20-30 שנות נישואין מתברר שלא היו נישואין מעולם. אמנם 30 שנה חשבנו שכן, אבל לפתע, אחרי אירוע מסויים, מתברר לנו שמעולם לא היו נישואין. איך זה יתכן? האם ניתן לשנות מציאות רטרואקטיבית?? יש מקרים שכן.  (איך זה פועל משפטית בנישואין? הגמרא אומרת שבשעת הקידושין אומר האדם: "הרי את מקודשת לי...כדת משה וישראל", כלומר, הוא מתנה את נישואיו בהסכמת חכמי התורה שבכל דור. זהו מהלך גאוני, שמטביע מראש אופציה לשינוי בחיים. ברגע שחכמי התורה החליטו, בגלל מעשה מסויים, שהענין איננו כדת משה וישראל, הרי הקידושין בטלים, כי היה בהם מעין תנאי. )

מה רצו חכמי הגמרא ללמד אותנו באמירות אלו? שלא נשלול על הסף שינוי רטרואקטיבי, כי לפעמים זה אפשרי. כלומר, נכון שהזמן לא הולך אחורה (חוץ מאשר בתאוריה הפיזיקלית של איינשטיין על עקיפת מהירות האור...), אלא שממילא אין משמעות למה שכבר היה. הרי ההתמודדות שלך היא היום, הרצון לשנות נוגע בתודעת העבר שיש בתוכך היום. העבר עצמו כבר לא קיים, והוא משמעותי לנו בגלל ההווה והעתיד, בגלל שהוא טבוע בחיינו היום.

דוגמא: אדם הולך עם סיפור חיים, עם תודעת עבר, עם קורות חייו. לפעמים רע לו עם זה, הוא מרגיש שזה מגביל ומעכב את התפתחותו בחיים. הגמרא אומרת לו: אתה יכול לעשות ''שינוי קורות חיים'' מבלי לשקר. מישהו אמר לי: בכל שבת אני קורא בעיתון כתבה על מישהו שבאמת עשה משהו משמעותי בחייו, מרשים, וזה מתסכל אותי, כי גם אני יכולתי לעשות משהו, ולא עשיתי כלום. עניתי לו: ספר לי קצת עליך, על מה שעשית ומה שיכולת לעשות ולא עשית. ערכתי כתבה דומה עליו ועל עשייתו, רק לפי מה שהוא סיפר לי. נתתי לו לקרוא, במחשבה שזה מישהו אחר, זה מאד הרשים אותו. ההיסטוריה שלו הייתה לגמרי אחרת ממה שהוא ידע... הענין אינו הסיפור באמת, העניין הוא איך אדם מספר אותו לעצמו. ואת זה הוא יכול לשנות!

נניח שהיית רוצה לשנות את היחס שלך להורים, אבל אי אפשר עכשיו, כי הם כבר מתו. אז למה זה כל כך מציק לך היום, אם זה כבר לא רלוונטי? כי אתה מתהלך היום בתודעה של קשר שלילי, של חוויה שלילית, וזה לא נעים, זה רע. אז מה שצריך לשנות זה את מה שנותר בך ממערכת היחסים הזאת היום! בא תעשה את העבודה בתוכך, בא תנהל את השיח איתם בצורה מחודשת, שונה. דבר אליהם באמת, אל נשמותיהם, אל זכרונם! שנה! זו לא עבודת דימיון בלבד, זה אמתי בדיוק כמו שהתודעה שלך לגבי העובדות היא אמתית. הרי אינך זוכר כל רגע מחייך. הזיכרון שלך סלקטיבי. אתה פוגש מישהו מהכיתה שלך לפני 15 שנה, אתם מעבירים חוויות, ומסתבר שהוא זוכר את אותו אירוע בצורה אחרת לגמרי ממה שאתה זוכר. מי מכם משקר? אף אחד. יש לנו זיכרון סלקטיבי, מכל מיני סיבות. ולכן, כמו שיש הבדל בינך לבין חברך, כך תוכל ליצור הבדל בינך, משה שלפני 20 שנה, לבין משה של היום, בין יחסי משה והוריו של אז, לבין יחסי משה והוריו כפי שמשה חווה אותם היום. עבודה פנימית נכונה יכולה להזכיר לנו גם פרטים אחרים בסיפור, שהיו באמת, ורק מסיבות שלנו לא התמקדנו בהם.

בלשון אחד מחוקרי הגמרא בעת האחרונה, רבי שמעון שקופ, זה נקרא "מכאן ולהבא - למפרע". כלומר, השינוי רטרואקטיבי, אבל רק ביחס להווה ולעתיד, רק מכאן ואילך. כשחשבתי אחרת אתמול – לא טעיתי, אבל מהיום ואילך אני צריך לשנות את יחסי לעבר, האמת השתנתה.

אנשים פתרו כך בעיות בזוגיות, כאשר סיפרו לעצמם סיפור זוגיות חדש, והזוגיות שלהם באמת השתנתה לבלי הכר. אנשים סיפרו לעצמם סיפור חדש על יעודם בחיים, או על איזו טראומה שהם חוו, או על מה שקרה להם בילדות, על הצלחות וכישלונות, והיום הם "מגלים" שאפשר לספר את כל הסיפור מחדש אחרת, ולתקן בכך קלקולים מהשנים הללו. הגמרא מספרת לנו שאנחנו יכולים לבנות לעצמנו תדמית אישית או חברתית חדשה, וזה אפשרי. מכאן ולהבא- גם למפרע.