היא לא מי שחשבתי. אולי זו הייתה טעות להתחתן איתה?

שאלה:

מתברר לי שהיא בכלל לא מה שחשבתי. אנחנו נשואים כבר 5 שנים, אבל אולי הייתי צעיר ולא הבנתי כלום מהחיים שלי. היא בסדר, אבל רק בסדר, לא יותר. איך אדע שלא טעיתי?

תשובה:

"באמת, ההחלטה הכי חשובה בחיים, עם מי להתחתן, הייתה צריכה להינתן בידי איש ואישה עם חוכמה וניסיון חיים של איזה 80 שנה. אבל מה לעשות שהטבע לא בנוי כך. א-לוהים בחר להפקיד החלטה גורלית זו דווקא בידי צעירים חסרי ניסיון". בערך כך אמר אחד מחכמי היהדות, רבי מנחם מנדל מקוצק, לפני כמאה וחמישים שנה. הרבי מקוצק היה חד כתער, באמרות קצרות ונוקבות. למשל, כמה מהידועות שלהן: 'אין דבר שלם יותר מלב שבור. אין צעקה גדולה יותר מן הדממה' (משפטים שהלחינה נעמי שמר). 'אם תלחם עם עצמך ותשבור את היצר הרע, יהיו לך שניים'. 'כדי לשנות את העולם אני צריך רק עוד עשרה משוגעים...'. משפטים רבים שלו קיבץ הסופר והמשורר פנחס שדה, והוציאם בספר שנקרא "איש בחדר סגור, לבו שבור, ובחוץ יורדת אפלה: אמרות".

אבל למה העולם בנוי כך? האם מישהו צוחק עלינו? אני חושב שהרבי מקוצק אמר שהמפתח הוא מידת האמון שאתה רוחש לעצמך, ו"עצמך" זה גם אז, כשהיית צעיר, זה היית אתה! נכון שלא היו לך התובנות וההגדרות שיש לך היום, אבל האם בימים ההם לא היה לך לב? שכל? הרגשה? אינטואיציה? תחושת בטן?

פעם פגשתי זוג תל-אביבי חמוד, שהיא מאד רצתה להתקדם לקראת חתונה, והוא לא מיהר... שאלתי אותו ברגע של גילוי לב: 'נראה שכל כך טוב לכם יחד, למה אתם לא מתחתנים?' והוא ענה לי ביושר: 'היא נפלאה. טוב לנו יחד. אבל איך אני יודע שאין עוד 1000 כמוה בתל-אביב? איך אני יכול להחליט החלטה לכל החיים, בלי לדעת בין מי למי אני בוחר? מה, רק בגלל שבמקרה נפגשנו?'  הם נפרדו, והוא המשיך לחפש הרבה שנים, לוודא שאין טובה ממנה.

מה דעתך על הסיפור הזה? אתה כנראה צוחק על הבחור ההוא, אבל זה כמעט אותו הסיפור שלך. לפי השאלה, אתה לא מפרגן שום חוכמת חיים לבחור ההוא, ל"עצמך של אז". אין לך אמון במי שהיית, או באינטואיציה שהייתה לשניכם בתקופת חייכם הראשונה יחד, ארוכה או קצרה. גם לבחור התל-אביבי לא היה אמון בהרגשה הנפלאה שלו, והוא היה חייב לבדוק ולאתגר אותה מכל כיוון אפשרי. אולי מערכת היחסים שלכם עד היום היא המשך תקופת המבחנים של אחד את השנייה, כשהדבר הראשון שחייב להיות במערכת יחסים כלשהי הוא האמון. כשאתה מעלה את הספק הזה בתוכך, כנראה במשך כל שנות חייכם יחד, היא מרגישה את זה. ואז מתחיל תהליך של חשדנות, של אובדן תחושת בטחון בקשר. ומה שיוצא מהאישה שבחרת בה לברית חייך, מהאישה שאהבת וראית בה פעם את ההשלמה שלך, זה רק ה"בסדר" שלה. הרבי מקוצק אומר, בעצם, שהנשמות שלכם לא השתנו!

אז למה זה קורה לך? הרבי מקוצק סבור שאתה הרבה יותר חכם ממה שאתה חושב, וכך גם היית, אבל שאין לך מספיק מהחומר שנקרא "אמון". זו מידה בנפש. מי שאין לו אמון בעצמו, אין לו אמון באשתו, בילדיו, בבני אדם בכלל. קשה לחיות בשיפוטיות כזאת כלפי עצמך. הוא מציע לך לתרגל אמון, 'לרכוש' לעצמך יותר ממידה תמימה זו.

התנ"ך נפתח עם סיפור בריאת העולם והזוגיות הראשונה, של אדם וחווה. התנ"ך לא נכתב כספר היסטוריה או ביולוגיה, אלא כהדרכה לחיים. הזוגיות הזאת הייתה ללא בחירה. -"התנשאי לי"? -"אלא למי?" בהיותם היחידים בעולם, הם היו פטורים מכל הדיון הקשה שלך. בספר "הזוהר" מוסבר שבמודל זה התנ"ך בא ללמד אותנו שהתנאי הראשון בקשר הזוגי הוא קבלה מלאה של הקשר עצמו. כלומר, במידה מסוימת, כל זוג צריך לחשוב שהוא בסיטואציה הזאת. אבל איך תמלא את עצמך בתודעה הזאת? עשה תרגיל ארוך של חצי שנה, נניח, שבה אין אופציה לפרידה, ובה אתה אומר לעצמך שאדם לא טועה בבחירה כזאת. אם זה יעזור לך, תדמיין שמלאך מודיע לך שהיא האישה המיועדת לך, אליהו הנביא, האיש החכם בעולם, פסיקה חלוטה של שופט עליון, או אפילו א-להים בכבודו ובעצמו.

ומה יקרה אז? ירד מעליך בבת אחת העול הכי קשה שאתה נושא איתך, הספק. במשך חצי שנה אל תיתן לספק לבקר בך, דחה אותו. תקופה זו תאפשר לך לחיות עם אשתך באמת, אולי לראשונה. אתה תגלה דברים חדשים, היא פתאום תיפתח ותפרח, ואתה תפגוש שוב את מי שהיא הייתה בתקופה ההיא, לפחות. כי הנשמה עצמה לא משתנה!