אסור לנו להישאר בפורים - חייבים להגיע לפסח

בפורים של שנה זו, נראה שרבים מאתנו הרגישו היטב את "בימים ההם בזמן הזה". כמו בימים ההם, שבהם היהודים היו בסכנת כליה חלילה מחמת גזרותיו של מלך רשע בפרס, גם בזמן הזה, נפתחת אלינו הרעה מפרס – איראן, וכל גרורותיה הרעות באזורנו. וגם עתה אנו מקווים להצלה, לישועה. לכך שיהיה איזה "ונהפוך הוא", והסדר העולמי כולו יתהפך לטובתנו. 

ואכן, אין ספק שבמידה רבה פורים של הימים ההם רלוונטי גם אלינו. אולם, בשורות הבאות ארצה להצביע דווקא על ההבדלים בין הסיטואציה של פורים לזו שאנו נמצאים בה. ארצה לטעון כי התקווה שלנו כעת היא להגיע דווקא לפסח, ולא להישאר בפורים.

***

לקראת פורים האחרון, חששו רבים כי לא יהיה נכון לחגוג כבכל שנה, כיוון שאנו עדיין בעיצומה של מלחמה קשה, כאשר חטופים רבים עדיין נתונים בשבי חמאס וגורלם אינו ידוע. למרות ההצלחה הרבה במלחמה עד כה, הניצחון עודנו לפנינו, ולפיכך, סברו, ראוי אולי למעט בשמחה. 

בתגובה לדברים אלו, הדגישו רבים כי האופי הקרנבלי של פורים נובע דווקא מתוך תחושת הסכנה שמרחפת באוויר. 

פורים שונה מאד משאר החגים היהודיים. השוני הבסיסי הוא שפורים אינו חג של עצמאות אלא של גלות. הסיטואציה שבה מתרחשת המגילה היא כזו שבה היהודים פסיביים כמעט לגמרי. מאחורי הקלעים, בארמון המלך, יושב שר בכיר ומחליט כי היהודים הם מטרד מיותר בעיניו. הוא מגיע אל המלך, השליט הכל יכול, ומשכנע אותו להוציא פקודה להשמיד אותם. המלך מוסר לו את הטבעת ואומר לו: תעשה אתם מה שאתה רוצה. ככה פשוט.

מה נותר ליהודים לעשות במצב זה? חוץ מלקוות לטוב, לא הרבה. הם מתפללים, מפעילים שתדלנות, מושכים בחוטים, מנסים לשכנע את המלך, ובסוף מצליחים. אולם, הטרגדיה הבסיסית היא חוסר היכולת של היהודים לעשות משהו מלכתחילה. הם נתונים לחסדי שליט זר בלי יכולת להגן על עצמם. ברצותו הם משגשגים וברצותו מוצאים להורג. 

בכל החגים היהודים נהוג לומר בתפילת הבוקר "הלל". ההלל הם פרקי הודאה ושבח מתהילים, שנאמרים בשירה ומבטאים את שמחת החג. בפורים, בניגוד לכל שאר החגים, לא אומרים הלל. מדוע? מהסיבה שהזכרתי. חז"ל אומרים כי הנס בפורים נעשה בגלות. גם לאחר ההצלה נותרנו עבדים של אחשוורוש. 

אבי מורי שליט"א רגיל להדגיש שבסיפור המגילה, גם אחרי שאחשוורוש מוציא את המן להורג, הוא אינו מבטל את הגזירה להשמדת היהודים. אסתר צריכה להגיע אליו שוב ולהתחנן לבטל את "רעת המן האגגי". אולם, גם לאחר כל תחנוניה, המלך אינו מבטל את הגזירה באופן מוחלט. הדבר היחיד שהוא מואיל בטובו לעשות הוא להוציא צו חדש, שמתיר ליהודים באופן רשמי "להיקהל ולעמוד על נפשם". הנס של פורים הוא שהשליט הסכים לתת ליהודים אפשרות להגן על עצמם. אך המצב השברירי הבסיסי שלהם לא השתנה. 

זוהי גם הסיבה לאופייה הקרנבלי של חגיגת פורים. השמחה של היום היא שמחה של "אף על פי כן" – למרות שאנו במצב שברירי וחסר בטחון, בכל אופן ניצלנו. 

וכמו בימים ההם, כך בכל שנה ושנה בגלות. היהודים בגלות תמיד חיו על הקצה. בכל שעה ושעה היה יכול השליט שתחתיו חסו להחליט כי חינם סר בעיניו ולהוציא להם צו גירוש, להתיר את דמם להמונים או סתם להפיל עליהם איזה מס אכזרי או גזרה מפלה. וליהודים לא נותר אלא לקוות לרחמי שמים, להפעיל קשרים בחצר המלך או פשוט לקבל עליהם את רוע הגזירה. 

כך היה בימים ההם. האם דבר זה נכון גם לזמן הזה? 

***

בימים האחרונים, כותרות העיתונים מספרות על היחסים המתוחים בין ראש הממשלה לנשיא ארה"ב, ובאופן כללי, בהתמוססות התמיכה העולמית בצד הישראלי במלחמה בעזה. לאור זה, שמענו גם הצהרות של המנהיגות הישראלית, שהדגישו כי ישראל היא מדינה ריבונית, ובסופו של יום, היא תעשה מה שהיא חייבת לעשות על מנת להגן על עצמה, בין אם העולם יתמוך בכך ובין אם לא.

דינמיקה זו מספרת לנו מצד אחד שכמו בימים ההם, ישראל היא עדיין מדינה קטנה שתלויה במידה רבה לחסדיהן של האימפריות. נכון, איננו יכולים לעשות מה שאנו רוצים איך שאנו רוצים. אנו צריכים להתחשב במקומנו בזירה העולמית ולהבין שאיננו יכולים לפעול לבד מול העולם. אנו צריכים גם היום אנשים כמו מרדכי ואסתר שישתדלו את שליטי האימפריה הנוכחיים ויהפכו את ליבם לטובתנו. 

לצד זאת, התנהלות זו מבטאת גם עד כמה מצבנו בזמן הזה טוב עשרת מונים מאשר בימים ההם. כיום, לא ניתן להחליט להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים טף וזקן ביום אחד, בלי להתחשב בכך שהיהודים עשויים לא לאהוב את הרעיון ולגלות התנגדות. המן ואחשוורוש, או לצורך העניין, הנייה וחמינאי, אינם יכולים להיפגש ביניהם ופשוט לקבוע מחיר על ראשם של היהודים, ולהפיל גורלות על היום שבו הם פשוט יעלימו אותם. הם יכולים אולי לפגוע בנו ולהחליש אותנו על ידי תחבולות ותכסיסים, אבל אנו בהחלט לא נתונים לחסדיהם. 

בפורים אנו חוגגים את ההצלה. למרות המצב השברירי שלנו בגלות, הצלחנו להינצל בחסדי שמים. אבל הסיטואציה שאנו נמצאים בה היום היא של עצמאות ולא של גלות. איננו מקווים להצלה בלבד אלא לניצחון. אנו מקווים לחירות של פסח ולא רק לישועה של פורים. 

בעזרת ה', נזכה לניצחון במהרה בימינו, ונוכל לחגוג את פסח כבני חורין, בטוחים, עצמאיים וחזקים יותר מתמיד.