מה ישראל בעיניך? מאכלים של כור היתוך

אי אז, בתחילת שנות האלפיים, לא הרבה זוכרים, היה מנחה טלויזיה שנהג לשאול את המרואיינים שלו מה ישראלי בעיניהם. השאלה הזו היא בת דוד של שאלה אחרת, שהיא אחת השאלות הקולינריות הכי פופולאריות בשבוע של עצמאות ובכלל: מה המאכל הכי ישראלי בעיניך? שאלה די מוצלחת שהפכה להיות כל כך שחוקה שכבר מיותר לשאול אותה. והאמת? אני גם לא צריכה לשאול אותה, כי גם בלי לעשות שום סקר, אני יודעת את התשובה.

והתשובה, בעיני, היא לא מאכל אחד מסוים. כי בואו נודה, חומוס, פלאפל ועראייס - ירשנו מהשכנים. שניצל- זו המצאה אוסטרית. קוסקוס וחריימה? הביאו יהודי מרוקו. תכלס, נשארנו רק עם פתיתים. ולכן התשובה לא תמצא במתכון ספציפי אלא במאכלי פיוז'ן שמייצגים את כור ההיתוך שלנו, את החיבור המיוחד שנוצר כששני מטבחים זרים פוגשים אחד השני ויוצאים לדייט עומק, כשתימני מתחתן עם פולניה, והונגרי עם עירקית. אלו מאכלי קיבוץ הגלויות, שכולנו מנשנשים בבית, והם לא כתובים באף ספר מתכונים.

ולכן, הפעם לא יהיו מתכונים. לרגל הטור, ביקשתי מקהילת פודוס לתת הצעות ורעיונות לשילובים מגניבים בהשראת כור ההיתוך הישראלי, כאלו שמייצגים ביניהם חיבור קולינרי שיכול לקרות רק כאן, והנה כמה רעיונות:

ישודרג הגפילטע!
לא הרבה טוניסאים יודו, אבל אני מוכנה להודות שאני חובבת גפילטע-פיש, עשרות שבתות חסידיות בבני ברק העשירו את מנעד הטעמים שלי, ואני אוהבת לאכול אותו כמו שכתוב, לצד מיונז ביתי וחריין שמעניק קצת עוקצנות, אבל מסתבר שבלא מעט בתים משולבים קציצת הדג הזו מככבת גם בתוך חריימה אדום ולוהט, או נאכלת לצד עמבה, אריסה או סחוג. 

מוכנים לאורחים במרק?

מרק תימני בבישול ארוך, בטח כזה שמכיל גם רגל, הוא תמיד דבר שלא ניתן לעמוד בפניו. אבל מה דעתכם על מרק תימני עם קניידלך או קרפלך? כמה פודוסים ממליצים בחום לשלב אותם ולא רק במרק תימני, "אצלינו בפסח מכינים מרק 'דיינו' שזה מרק כבש ופול עם קניידלך, מסורת מבית אמא", כתבה תהילה. במקביל, גם מרק העוף הפולני, או מרק הקוסקוס הטוניסאי, מוזמנים לארח בתוכם גונדי פרסי או קובות עירקיות או כיסוני דושפרה בוכריים. וזה לא הכל, השף ישראל דודק מספר: "כשאירחתי את שף יניב גור אריה אצלינו במסעדה, הייתה בתפריט מנה מגניבה של מרק כורדי, עם קובה מבצק קניידלך ממולא פרגיות". את זה בטח לא ניסיתם!

גיוונים בחמין

אחד הדברים היפים בחמין היהודי, זה שהוא מקבל לתוכו באהבה כל דבר. אם פעם לכל עדה היה חמין מדויק וטהרני משלה, היום החמין הפך להיות מנת פיוז'ן שמכילה ערבובים של גרסאות שונות. נסו למשל לקחת את הקישקע ולשלב אותו בסכינה, החמין המרוקאי, או בטפינה- החמין הטריפולטאי. אפשר גם לקחת ג'חנון תימני או קוקלות (קציצות סולת טוניסאיות) ולשלב בצ'ולנט, או לעשות חמין בלנד עם קטניות מכל העדות- שעועית, חומוס וחיטה גם יחד (לבחירתכם אם לערבב עד הסוף, או לחלק לשקיות). "הכי כיף", כותב עודד, "כשעושים תחרות חמין בשבת ברחבת בית הכנסת ומבינים שלמרות שיש 20 סירים, אין שניים זהים".

טחינה, זעתר ושמן זית עם כל דבר

"אני חושב שהדבר הכי ישראלי שיש באוכל זה טחינה. אנחנו צרכני טחינה לא הגיוניים. לא באמירויות, לא במצרים, לא במרוקו, לא בירדן , לא בתורכיה - מתקרבים אלינו בצריכת הטחינה. והכי יפה בטחינה שהיא נמצאת בכל דבר בארץ", כותב בראל. ויש בזה אמת. אנחנו מוסיפים טחינה גם למוזלי עם יוגורט ופירות וגם לקבב. אין שום מאכל שחמק ממנה, ולצידה זעתר ושמן זית. "אבא שלי היה אוכל פילמני עבודת יד של אמא עם זעתר ושמן זית", כתבה קטיה. וזה בעצם כל הסיפור הקולינרי שלנו כאן.