אני מרגיש שאני חי במדינה בלי מנהיגות אמיתית!
יש לנו נטייה לחפש למנהיגות אנשים דומים לנו, שמתאימים לדעות שלנו, לרצונות הקטנים שלנו, לחפש מי שדומה לנו חיצונית, שמתאים לתדמיות החברתיות שלנו. אבל כעת הגענו למשבר מנהיגות אמיתי, ובהיסטוריה שלנו, משבר כזה ייצר תמיד מנהיגים גדולים
- מאיר דורפמן
-
אא
שאלה:
בתקופה האחרונה יש לי טעם מריר, תחושת ביטחון ירודה, הרגשה שאין לנו מנהיגות, "אין אבא", אף אחד לא יודע לאן הולכים. חצי שנה אמרתי לעצמי שאולי מתרחשים דברים סודיים, אולי פתאום יקרה משהו, אבל ציפיתי שלפחות המנהיגים יגידו משהו משכנע, ייתנו תחושה של תוכנית סדורה ושליטה במצב. מה עושים אל מול מנהיגות שמגיבה בלבד, שמהלכת בין הטיפות, שלא מובילה כיוון לאן שהוא, ולא חשוב איזה כיוון, שלא אומרת דבר? האם זו רק הרגשה שלי?
תשובה:
התחושה שלך הולכת ומתרחבת אצל רבים, וכשיש כמיהה, זה כבר נותן תקווה. ספר שופטים בתנ"ך מסתיים במילים "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים כ"א, כ"ה). היו עושים את הישר, אבל כל אחד עשה רק מה שישר בעיניו, וכך הגיעו למלחמת אחים של ממש, כמתואר שם.
הספר שאחריו, שמואל, מתחיל לבנות מנהיגות. בני ישראל מבקשים מלך, אומר להם שמואל הנביא: מלך זה מחייב. תצטרכו לשלם מיסים גבוהים, לשלוח את הילדים לשירות הממלכה, זה עול. אבל הם לא השתכנעו ועדיין ביקשו מלך.
המצב לאורך ספר שופטים היה כזה שהפלישתים שנותרו בארץ נלחמו ביהודים, פגעו ברכושם, גנבו להם תבואות, שרפו והשחיתו. העם התרגל בכל תקופה מחדש למצב, עד שלא היה יכול יותר. הוא היה מתחיל לצעוק ולהתפלל, ואז היה קם 'שופט', איש חזק שהושיע אותם מפלישתים והביא להם שקט תקופתי. השקט הארוך ביותר זכור מהפסוק שנאמר אחרי הישועה של דבורה הנביאה "ותשקוט הארץ ארבעים שנה". בימי המלכים, ובראשם דוד ושלמה, חל סוף סוף שינוי יסודי. הם הפכו את ישראל למעצמה כלכלית, למקום שקט ובטוח, ולמדינה עם פריחה רוחנית.
ההיסטוריה של עם ישראל מוגדרת על פי מנהיגיו. כך נקראות התקופות, על שם המנהיגים. מנהיג ראוי יכול להביא לפריחה בכל המובנים. אבל מנהיג כזה צריך להיות עם רוח גדולה, שלא רץ לסקרים או מרצה אנשים, אלא אדם עם תוכן ערכי גבוה מאוד, שרוצה לתת ולרומם ולא לקבל. אדם עם שאר רוח, ואדם עם לב רחב מספיק, שכולם ירגישו שהוא "משלנו".
ההגדרות הללו נמצאות במסורת היהדות, בגמרא במסכת סנהדרין, וגם בספרי ההלכה למעשה. וכך היא לשונו התמציתית של הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק ג' הלכה ו') על המלך הראוי: "שלבו הוא לב כל קהל ישראל". כלומר, אנחנו זקוקים לאיש כזה שכל מפלגה, כל קבוצה וכל אדם יגידו: "הוא משלנו". אבל איך זה ייתכן?
אם אפשר לדמיין את זה, כנראה שזה גם יכול להתרחש. בואו ננסה לקבל רמזים לכך, להיזכר בכמה דמויות מהעבר, שהיו קצת כאלה. היו מנהיגים שאישיותם הייתה כל כך גדולה, שכל הוויכוחים היו קטנים לידם. מנהיגים שאהבתם הייתה ענקית, והיה בליבם מקום לכל אדם באשר הוא. אולי הם נשלחו אלינו כדי להוות דוגמה, להגיד שהשאיפה הזאת היא אכן מציאותית. אין צורך לנקוט בשמות, כי כל אחד יכול להיזכר בכמה וכמה כאלה, מנהיגים מסוגים שונים. זה מחזק את האמונה שיש לנו כיוון לחתור אליו, שזה מעשי. האמונה היהודית לדורותיה הטמיעה בנו את חלום ביאת המשיח. הרמב"ם (בהלכות מלכים פרק י"א הלכה ג') מדגיש שלא מדובר במנהיג שמימי, אגדי, עושה ניסים. מדובר במנהיג ריאלי, שיש לו אישיות נפלאה, עם יכולת עשייה, עם רוחב לב ודעת, עם ידיעת התורה וערכיה, עם ענווה, עם קשר מצוין לכל גווני עם ישראל.
גם אם אנחנו ממתינים למנהיג כזה שיצמח באופן טבעי, אנחנו לא צריכים להמתין דווקא להנהגה הפוליטית, זה לא מתחיל רק משם. חז"ל נתנו לנו תיאור לאמות המידה הנדרשות לכל מנהיג. זה נכון לגבי מנהיג במשפחה, ביישוב, בעירייה, בוועד הבית, בבית הספר, באוניברסיטה, בצבא, בקהילה, בישיבה, במקומות העבודה, בכל מסגרת שהיא. צריך לייצר קו חשיבה של מנהיגות כזאת. נכון להשתמש בתיאור תכונות המלך העתידי, כדי למקד את תכונות המנהיג בהווה.
אז למה זה לא קורה? כי יכולנו עד עתה להסתפק במועט. יש לנו נטייה לחפש למנהיגות אנשים דומים לנו, שמתאימים לדעות שלנו, לרצונות הקטנים שלנו, לחפש מי שדומה לנו חיצונית, שמתאים לתדמיות החברתיות שלנו. כעת הגענו למשבר מנהיגות אמיתי, ובהיסטוריה שלנו, משבר כזה ייצר תמיד מנהיגים גדולים והייתה עליית קומה. כך גם יקרה עכשיו.
אנחנו כבר מבינים שמנהיג שרק משקף אותנו, מנהיג שמקובל בסקרים, או המנהיג הפחות גרוע - לא יושיע אותנו. אנחנו כבר בשלים לדרוש הרבה מעבר לזה. יש לנו גם כלים זמינים יותר היום לקדם מנהיגים, בעזרת הטכנולוגיה והרשתות החברתיות. ברגע שיהיה מישהו מתאים, זה ירוץ. אני מאמין שאנחנו נראה ונשמע בקרוב על דמויות מופת חדשות. ככל שגובר הכאב והחסר במנהיגות, כך גוברת ומתחזקת אצל רבים הרגשת הצורך במנהיגות הגבוהה, המתוארת במקורותינו, והיא עצמה התקווה לכך שנגיע לשם בקרוב.