מה גורם לאנשים נורמטיביים להכנס לכת מוזרה, ולמנוע עצמם מאכילה עד להתאבדות?

כל פעם שעולה לכותרות כת מסוימת, שחבריה הביאו את עצמם לכדי אסון, הדבר מעלה את השאלה איך דבר כזה יכול לקרות. בשנה האחרונה, למשל, היה מנהיג נוצרי בקניה, שהורה לחסידיו ללכת ליער, ולהימנע מאכילה עד להתאבדות. הוא סיפר להם, שעל ידי מוות בדרך הזו, הם יזכו לפגוש את ישו. תוך זמן לא ארוך מתו עשרות אנשים מרעב, עד שהמשטרה פשטה על אותו יער, מצאה את הגופות ועצרה את הכומר שהיה אחראי לטרגדיה. איך הפסיכולוגיה האנושית גורמת לאנשים ללכת כל כך רחוק, כשהשקר כל כך גלוי לעין, לכאורה? האם יש אנשים מסוימים שנמצאים בסיכון רב יותר להיסחף אחרי כת כזו? אילו תכונות יש באותם מנהיגי כתות שמאפשרות להם לגרום לאנשים ללכת אחריהם בדרך האפלה הזו?

"איך להפוך למנהיג כת", סדרה חדשה בנטפליקס, עוסקת בדיוק בשאלות האלה. במשך שישה פרקים מסבירה הסדרה על טכניקות לשלוט באנשים, דרך סיפוריהם של ששה מנהיגי כת שונים. היא מראה כיצד אנשים כריזמטיים יודעים ללחוץ על הנקודות הנכונות, לזהות את הקורבנות, לתת להם סט של משמעויות, להעמיד את עצמם במרכז, וליצור אצל האנשים נאמנות מוחלטת כלפיהם. היא מראה כיצד סיפוריהן של רוב הכתות הללו מסתיימים באסון כבד, שעלול להגיע גם עד כדי התאבדות המונית של המאמינים עצמם.

אחד המסרים החזקים של הסדרה הוא, שהתמכרות לכתות אינה עניין דווקא לאנשים חריגים ולא נורמטיביים. מדובר באנשים רגילים שהתזמון והנסיבות הפכו אותם לפגיעים ורגישים יותר, "נשמות אבודות" כפי שהם מכונים בסרט. אנשים רבים עלולים למצוא את עצמם במצב כזה, בעיקר צעירים חסרי כיוון בחיים, או, לחלופין, אידאליסטים שמחפשים נואשות אחר משמעות. כששומעים את נפגעי הכתות מספרים על הערך שהכת העניקה להם, הם לא מדברים על כוחות־על, ערפול חושים או ניסים ונפלאות. הם מדברים על תחושה שהם מיוחדים, שיש להם משמעות בחיים, שהם חווים אינטימיות וקהילתיות שהייתה חסרה להם, שהם מקבלים סט ערכים ואידיאלים בעולם חסר וודאות – דברים שרובנו רוצים ברמה כזו או אחרת. ואכן, תקופות של התערערות וחוסר וודאות חברתית (כמו שנות ה־60 בארצות הברית), דוחפות יותר ויותר אנשים לאותה פוזיציה מעורערת, שאותה יודעים מנהיגי כתות לנצל ולזהות. הם יודעים להעניק לאותם אנשים מערכת של ערכים ושייכות שאותה הם מחפשים, אבל הם גם יודעים להעמיד את עצמם במרכז של אותה מערכת, ובכך לגרום לאנשים לפתח תלות כלפיהם.

לא כל קבוצה שמתאגדת יחד סביב מנהיג רוחני היא כת. לפעמים, ההגדרות מטושטשות וקשה להגדיר בדיוק היכן עובר הגבול, אבל ההבדל המרכזי טמון ביחס אל דמותו של המנהיג. אנשים צמאים למישהו שידריך אותם, שיוכלו להלביש עליו כוחות חזקים וייחודיים, ומוכנים לשם כך להשהות שיפוט. בהתאמה, מנהיג שזוכה לכזאת הערצה עלול בסופו של דבר להאמין שהוא באמת מורם מעם (או שהאמין בכך מלכתחילה).

אחד המנהיגים שהביע עמדה נחרצת נגד האדרת המנהיג, היה רבי מנחם מנדל מקוצק, שהוביל חצר חסידית בעיירה קטנה שבמזרח פולין. הוא היה נוזף בחריפות בתלמידים שהיו מצפים ממנו שייתן להם הדרכה שתחסוך מהם את הצורך לחשוב בעצמם. "יכול אני להשיב על השאלה מה אין לעשות", אמר, "אך מה יש לעשות – זאת צריך לשאול כל אחד את עצמו". הוא אמר פעם על מורו, רבי שמחה בונים, שהוא עזר והרים את כל הבאים לחסות בצלו, "אבל אני רוצה" הוא הוסיף, "שכל אחד ירים את עצמו לבדו". גישה זו הפכה את החצר של קוצק לכל מה שכת איננה – קבוצה מלאה בחילוקי דעות תוססים ונוקבים, שממנה גם פרשו חלק מהתלמידים והקימו חצרות מתחרות.

בהרצאה מרגשת של TEDx בשם 'שיעורים משורדת כת על חירות' מספרת קלייר אשמן, ניצולת שתי כתות, את סיפורה. היא נשאבה להצטרף לכת דרך בעלה, והכת השתלטה על חייה וחיי ילדיה. היא מספרת על התהליך הארוך והמפחיד שעברה, על מנת להשתחרר מהכת הזו. תחילה, דרך פעולות אלמנטריות, בהן היא מחקה פעולות של אנשים "רגילים", שאינם נפגעי כתות, כמו ללכת לכנסייה עם הילדים (בניגוד להוראה של ראש הכת), או להתלבש כמו אחרים. היא מספרת על הדרך שעברה, עד לשלב שבו היה לה אומץ לעזוב ולעשות שינוי גדול. את ההרצאה היא מסיימת עם המסר הבא:

"השיעור המרכזי שלמדתי הוא זה: את צריכה שתהיה לך סקרנות גדולה לגבי הלא נודע. חקרי את האפשרויות, בחני את הגבולות, ושאלי את עצמך: איך אני רוצה לחיות את חיי? [...] בעיקר המשיכי לשאול – למה".