מהי חירות? כיצד הייתם מגדירים אותה?

בחברות דמוקרטיות ליברליות, פירושה של חירות הוא חופש פעולה, מבלי שסמכות מדכאת תגביל את האדם ותכתיב לו מה לעשות.

בתנ"ך, לעומת זאת, המשמעות היהודית למונח חירות, היא שונה, וניתן למצוא אותה במילים של דוד המלך בספר התהילים: "הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה". דוד המלך מכתיר את בני ישראל – יוצאי מצרים בתואר "עבדים", אלא, שכעת הם אינם עבדים לפרעה, אלא למערכת חוקים מוסרית עליונה. זאת אומרת, על פי היהדות – חירות אמיתית, משמעותה, להיות משוחררים מהשפעות ומלחצים חיצוניים, במטרה להגיע לרמה ערכית ומוסרית גבוהה יותר. השחרור מההשפעות והלחצים החיצוניים, תוך התכופפות למטרה רוחנית עליונה - היא זו שבאמת משחררת את נפש האדם. בהקשר הספציפי של סיפור יציאת מצרים, משמעותה היא חירות משלטון הדיכוי, על מנת להתחייב במעמד הר סיני למחויבות אחרת, שבה בחרנו מרצוננו החופשי.

אז מה בעצם אירע בהר סיני?

התשובה הפשוטה היא, שהעם היהודי – מטף ועד זקן – זכה להיפגש עם הבורא.

היה זה מאורע מיוחד במינו, שאין לו אח ורע בכל ההיסטוריה האנושית, וגם לא מקבילה במתודולוגיות של עמים אחרים. התורה עצמה מצהירה, שאירוע כזה לא התרחש מעולם – וגם לא יתרחש לעולם בשום מקום אחר. אפשר לאמת זאת בבדיקה בכל ספרי ההיסטוריה הכלליים – באף אחד מהם לא מתואר מעמד דומה, של ישות רוחנית המתגלה לעם שלם.

כל הטענות האחרות, על התגלות אלוהית, בהיסטוריה האנושית, מבוססות על עדותו של אדם אחד, או לכל היותר, על עדותה של קבוצה קטנה של אנשים. למשל: האסלאם מבוסס על משנתו של מוחמד, הטוען כי אלוהים התגלה לפניו במערה והעביר לו את תוכני הקוראן. האם זה באמת קרה? או שכן או שלא, רק מוחמד יודע.

תיאור של עם שלם, במעמד של מפגש עם אלוהים, בלעדי אך ורק ליהדות. זהו סוג של טענה שאי אפשר לבדות או להמציא. אדם יכול לטעון שהיה לו חיזיון בלילה ואלוהים התגלה בפניו, ואם הוא ניחן בכושר שכנוע סביר, והמאזין פתי דיו, הוא עשוי לשכנע שהוא נביא. אבל, אדם אינו יכול לשכנע את חברו בכך שחברו עצמו ראה דבר מה, בשעה שהוא לא באמת ראה... הרמב"ם סיכם זאת במילים הבאות:

משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה. שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי, שאפשר יעשה האות בלט וכשוף [...] האמינו בו במעמד הר סיני [...] שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי [...]. 

עם ישראל שמר על התורה במשך אלפי שנים לא בגלל הניסים, או מחמת איזו תופעה על טבעית כלשהי בהיסטוריה היהודית, אלא מפני שהעם כולו נכח למרגלות הר סיני, והעם כולו שמע את אלוהים מדבר. מאז, דור אחר דור, מעביר העם כולו, מאב לבן, את פרטי המאורע הזה. הסיפור המופלא של הישרדות העם היהודי במהלך כל הדורות, עתיד להיות במידה רבה התיאור של מה שמכונֶה בפינו "שלשלת הקבלה" – תהליך מסירת התורה מדור לדור עד ימינו.

עם נולד

למרגלות הר סיני, הפכו צאצאי יעקב ושנים עשר בניו – שיצאו מעבדות מצרים, ושכונוּ עד אותה עת "עבריים" או "בני ישראל" - לעם. שוב, מדובר באירוע יחיד במינו, שאפשר ללמוד ממנו רבות על טיבו של עם ישראל.

כדי להבין מה מיוחד כל כך באירוע זה, חִשבו לרגע כיצד הפכו הצרפתים להיות "צרפתים". האם הם התעוררו כולם בוקר אחד, והחליטו באופן קולקטיבי שהם אוהבים יין לבן וגבינת קממבר, ושמעתה ידברו כולם צרפתית? לא. כמו כל עם אחר, היה זה תהליך ארוך, העובר על קבוצת אנשים שחיים במקום גיאוגרפי מסוים, לתקופת זמן לא מועטה, שבמהלכה הם מפתחים בהדרגה שפה ותרבות משותפת. בסופו של דבר, פיתחו אותם אנשים ישות פוליטית וממשל עם מלך בראשו, קבעו את גבולותיהם, הניפו דגל, טבעו מטבעות, וכינו את המכלול הזה "צרפת".

תהליך היווצרותו של עם ישראל היה שונה בתכלית. הוא החל מחוץ למולדתם הלאומית, בעודם תחת שעבוד, ובנסיבות שיש בהן כל מה שנחוץ דווקא כדי למחוק כל זהות תרבותית או היסטורית. היהודים לא הפכו לעם על ידי הצהרת נאמנות למדינתם. הייתה להם הצהרת נאמנות אחרת - קבוצה גדולה של עבדים נמלטים, חסרי מוסדות שלטון, הפכו לעם בלב המדבר כשהם מתחייבים: "נעשה ונשמע" – כלומר, קודם כל נעשה את המתחייב ממה שציווה אותנו הבורא שהתגלה אלינו, ורק אחר כך נשמע ונבין מדוע. 

בדומה לאברהם, שאמר דורות רבים קודם לכן, שהוא בוחר לחיות את חייו לאור מציאותו ורצונו של הבורא ממנו – גם צאצאיו נטלו על עצמם את אותה התחייבות, ובכך הפכו לעם. זאת גם הסיבה שהיהודים טוענים, כי היהדות אינה רק דת – היא גם זהות לאומית. 

להיות יהודי אינו כמו להיות נוצרי. הנצרות היא אך ורק אמונה דתית. אדם יכול להיות אנגלי, אמריקאי או צרפתי, ובמקביל, להחזיק בדת הנוצרית.

היהדות שונה. היהודים אכן עשויים להפוך לאזרחי המדינות שבהן הם מתגוררים, ולעתים קרובות אף יראו ויתנהגו כמוהם, אך בעת ובעונה אחת, הם, וכל האחרים, יודעים שהם שונים. והמעניין ביותר הוא, שאם היהודים בוחרים להתעלם מעובדה זאת, האומות תמיד ידאגו להזכיר להם את זהותם.

להיות יהודי, פירושו, להיות חלק מקהילה, ובו זמנית, עם נבדל שיש לו ארץ, שפה והיסטוריה. בעיני היהדות, הדבר החשוב מכול - מה שנמצא בלב הזהות היהודית - הוא הקשר המיוחד של האדם עם הבורא – והמחויבות למלא את המשימה של "תיקון העולם".

.