תכירו: חוק הטבע הרוחני שמוביל להצלחה וניצחון בכל מלחמות ישראל

כולנו יודעים שבעולם קיימים חוקי טבע שלא ניתן להפר. אי אפשר לבקש מחוק המשיכה שייקח הפסקה של כמה דקות, גם לא לצפות שאש לא תתלקח בנוכחות חומר בעירה, או שגרעין שאינו יציב יעבור התפרקות רדיואקטיבית מבלי לפלוט קרינה.

אבל, לצד חוקים אלה, חכמת היהדות מלמדת אותנו, שיש גם חוקים אחרים, רוחניים, שקבע אלוהים בעולם. כך למשל, אחד החוקים האלה הוא ששלום ואחדות הם כלים רבי כוח. אין כלי מחזיק ברכה יותר מהשלום, אומרים חכמינו. כוח השלום והאחדות הוא כה עז, עד שעל דורו של המלך אחאב מסופר, שעל אף שעבדו עבודה זרה, היו מנצחים תמיד במלחמות, משום שהיו מאוחדים ולא דיברו לשון הרע זה על זה.

עבודה זרה היא ההתכחשות האולטימטיבית לאל. פירושה, שאדם מסרב להכיר בקיומו של אלוהים, ובמקום זאת סוגד לאליל כזה או אחר. זו נחשבת אחת משלוש העבירות החמורות ביותר ביהדות. ובכל זאת, גם במקרה של עם יהודי שכולו שטוף בעבודה זרה – הם מנצחים במלחמות, כי אלוהים לא מפר את החוקים שהוא עצמו קבע! אם שלום ואחדות הם מסלול להצלחה, יהודים מאוחדים יצליחו למרות החטא הנורא של עבודה זרה.

דור המבול ודור הפלגה

הפרשה שקראנו בשבת האחרונה, פרשת נח, מספרת שני סיפורים על המוני אדם רשעים. המקרה הראשון הוא זה של דור המבול, שהצטיין בכל חטא בערך, והתנהל בחוסר מוסריות מוחלט. את דור המבול, אחרי שסרב לשוב תשובה, השמיד אלוהים בעזרת המבול שהביא על הארץ, ורק נח ובניו שרדו.

הרשעים האחרים שעליהם מספרת הפרשה הם בני דור הפלגה. לא רק שהיו אנשים מלאי חטא, הם אף התיימרו לבנות מגדל שיגיע עד השמיים ולהלחם ישירות באלוהים. לכאורה, נראה שאין חוצפה מרושעת יותר מזו. ובכל זאת, ראו זה פלא: אלוהים לא מביא עליהם מבול או השמדה בכל צורה אחרת. כל מה שהוא עושה, מספר לנו החומש, הוא לבלבל את שפתם. כלומר, גורם לכך שלא ידברו כולם באותה שפה, ולכן לא יבינו זה את זה, ותוגבל יכולתם לרקום תוכניות.

איך ניתן להסביר זאת? על פי אותם חוקים שתיארנו. דור המבול היו דור מסוכסך מאין כמוהו, שחמסו וגזלו זה מזה, ולא היה בהם שמץ של אחדות. כמקבץ של פרטים האדישים זה לגורלו של זה, יכול היה מבול ענק לשטוף אותם. אולם, דור הפלגה היה מורכב מאנשים אחרים. אכן, הם היו רעים עד מאד, שהרי לא הסתפקו בעבודה זרה, אלא אף התיימרו להלחם באלוהים. אולם, הם היו מאוחדים. שררו ביניהם שלום ואהבה הדדית. בשל כך, הם נמלטו מעונשם של דור המבול. אמנם, היה צורך להפסיק את אחדותם למטרות רעות, ולכן אלוהים נטל מהם את השפה האחידה בה דיברו, כדי שלא יוכלו לשתף פעולה יותר. אך הם לא הושמדו: כי החוקים ששם אלוהים לעולמו קובעים שאחדות ושלום הם דברים המגנים על בני האדם.

ללמוד לחיות ביחד

ההיסטוריה היהודית מדגימה באופן העצוב ביותר מה קורה כשאנחנו שוכחים זאת. חורבן בית שני, כזכור לכולנו, היה בשל שנאת חינם. הקבוצות השונות בירושלים התקוטטו ביניהן בלי סוף, כולל בנקיטת אמצעי הרס עמי כמו שריפת מחסני המזון לשעת המצור, ובין מריבותיהם אבדה ירושלים ונשפך דם יהודי כמים. את מחיר חוסר האחדות הזה שלמנו בגלות ארוכה מאד, מרה וכואבת.

השנה האחרונה הזכירה לנו שפירוד לבבות קיצוני אינו רק נחלת העבר. נלחמנו זה בזה, כל מחנה ראה במחנה השני אויב. צעדנו לא במפגני אחדות, אלא במפגני 'נראה להם'. התווכחנו על כל דבר. רצינו שהכל ילך בהתאם לחזון שלנו ולנוחות שלנו, בלי להשאיר מקום לרגשות הצד השני.

כשאנחנו חיים בלי אחדות, אנחנו מסירים מעצמנו הגנה קריטית. אלוהים קבע לעולם חוקים, ולחוקים אלה, שנועדו ללמד אותנו כיצד יש לחיות, לא תהיה שום משמעות אם הוא יפר אותם כדי להציל אותנו מעצמנו. אכן, הובטח לנו שעם ישראל לעולם לא יכלה: אבל לא הובטח לנו שלא נדע סבל ומכאוב, פוגרומים והשפלות. כדי לשמור עלינו מדברים כאלה, זהו תפקידנו שלנו להתחזק באחדות. אכן, ברגע שהחלו הידיעות על טבח שמחת תורה התלכדנו מיידית לחיבוק לאומי, משליכים באחת את כל חילוקי הדעות. אבל, כוח אחדותנו הנוכחי לא יכול לשנות את העבר. כדי למנוע את האסון, היינו צריכים לשים שלום בתוכנו עוד לפניו.

"אנחנו אלופים בלמות ביחד", אמר פעם הרב הראשי לשעבר, הרב ישראל מאיר לאו, בעצמו ניצול שואה. "אבל בלחיות יחד, אנחנו בקושי טוראים".

אלוהים מצפה מאיתנו להתקדם מדרגה לדרגה גם באמנות החיים ביחד, להיות אלופים של שלום ואחדות גם בימים של שקט. אלה החוקים שהוא שם לעולמו. כשאנו חוטפים מכה לאומית, השאלה הראשונה לא אמורה להיות איפה היה אלוהים: התנ"ך מלמד אותנו שהוא כמובן ראה הכל וסבל איתנו. השאלה הראשונה אמורה להיות: איפה היינו אנחנו: למה עמדנו רחוקים כל כך זה מזה, ובכך וויתרנו על ההגנה שיכולה הייתה להיות לנו?