כל התכנים של מאיר דורפמן

נפלתי חזק בעסק הקודם שלי ומאז אני מפחד לקחת סיכון וליפול שוב. האם הכשלון הקודם אמור לנהל אותי לנצח?

למרות אי הנוחות, לביקורת עצמית בריאה יש ערך רב. בלעדיה, אדם יכול לחיות עשר שנים במסלול כושל ולנהל עסק שאין לו סיכוי, בלי להתפכח ובלי לעצור את ההפסדים

משהו בחיינו לא עובד. למרות שאנחנו יודעים שיש פוטנציאל, ושכדאי לממש אותו, ושנרוויח מזה בכל מובן שהוא, אנחנו לא מצליחים בכך. אנחנו קצת עצלים, דוחים, פוחדים, מסתפקים, והטרגדיה היא שהזמן הולך ואוזל

אנחנו תלמידים כל חיינו, החל מהיום הראשון של כיתה א' ואולי עוד לפני כן. והלימוד היעיל מחייב לימוד דרך התייחסות חברתית. ללמוד ממורה, ולא מספרים או ממחשב. ללמוד עם חברים, ולא לבד. ללמד תלמידים, ולא ללמד את עצמך בלבד.

אחד הדברים הנוראים בימים אלה, שגורם לכל כך הרבה פירוד בינינו, הוא שאיבדנו את היכולת לשים סימני שאלה. כולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו יודעים הכל. איך יתכן שלאלה אין שום ספק, ולאלה אין שום ספק?

יש לי בן דוד שנפל בגיל 19. אנחנו משפחה קטנה יחסית, וחוץ מכמה קרובים, אולי אף אחד לא יזכור אותו. זה מזעזע. אז נדביק עוד מדבקות שעשינו עם השם של, נפגש כל שנה לאזכרה, וזהו?

אפילו אם תודיעו מראש שפתיחת שנת הלימודים תדחה, שהטיסה תבוטל, שתמשך המלחמה עוד שנתיים, חלילה, יהיה לי יותר קל מאשר חוסר הוודאות, והדקה ה-90. איך מתמודדים עם משהו שאי אפשר להתארגן לקראתו?

חכמי המשנה והגמרא טוענים שלפעמים צריך לדלג, לחטוף, להיחטף. הם ממליצים לאנשים שיש להם נטייה להעמקה ושיטתיות, ושההעמקה והשיטתיות שלהם מעכבות את הזוגיות, להיות קצת פחות מבינים, פחות מדויקים, יותר ילדותיים

אהבה בלי תנאים, מוזיקה מופלאה שמדברת ללבבות, בית המשפט הישר והראוי ביותר: בתשעה באב ראוי לזכור את כל מה שהיה בבית המקדש – ואבד לנו עם חורבנו

הנבואות על ביאת המשיח מתארות תקופה שבה נזדקק נואשות למנהיגות גדולה, ענקית. האין זה נשמע כמו תיאור עכשווי? יש לנו מנהיגים מכל כיוון אפשרי, אבל אין לנו עדיין מנהיג שכל עם ישראל ילך אחריו וירגיש שהוא בכמה רמות מעל כולם

אני יכולה להזדהות עם אבל אישי, עם חורבן בית פרטי, אפילו להתפרק לגמרי מול אירוע כזה, אבל לסיפור גדול מדי אני לא מצליחה להתחבר

בימים של חרדה מפני מלחמה מתקרבת מול איראן וחיזבאללה, כדאי להיזכר במאפיינים שאפשרו למדינת ישראל הצעירה, שזה עתה ספגה אבדות כבדות במלחמת השחרור, להפוך למדינה יציבה וחזקה

האנחנו מודאגים נורא מהמצב. האיראנים מאיימים בטילים, וכך גם חיזבאללה. פיקוד העורף מרגיע, אבל אחרי השביעי באוקטובר אנחנו כבר לא סומכים על הרגעות. מה עושים עם כל החרדה הזו?

יש תפילה הנאמרת בחלק מהקהילות מדי שבת, שנכתבה אחרי פרעות ביהודי אירופה, ובה מופיעה בקשה לנקום את דמם השפוך, בקשה לכך שאנחנו והעולם נראה שדם יהודי כבר אינו הפקר

אני בא להגיד לו משהו שרק הוא יבין, בדיחה פנימית שלנו, ואז אני נזכר שהוא בעצם לא. מה לא? אני מריח אותו, קורא את מחשבותיו. אבל זה כבר לא, אין כלום

דוד בן גוריון הוא האיש שחקק את חוק הנישואין והגירושין על פי ההלכה במדינת ישראל. ההלכה לא הייתה כל כך יקרה בעיניו, אבל העם היהודי היה יקר בעיניו. הפחד הגדול שלו היה שיווצרו בארץ שני עמים

אחותי סיימה לימודים בארה"ב והחליטה להישאר שם. היא טוענת: ''סיסמת הציונות הייתה קודם כל מקלט בטוח לכל היהודים. האם היום מדינת ישראל היא המקלט הבטוח? ישראל זה המקום הכי מסוכן היום ליהודים!''

לפעמים אדם חש בדידות אינסופית, והיא לא קשורה לחברה. זוהי איננה בדידות חברתית אלא בדידות רוחנית. אז מה עושים איתה?

חברות אומרות לי להפסיק להעלות את הנושא כי זה סתם מלחיץ אותו. מצד שני, הזמן עובר, ומה יהיה אם הוא אף פעם לא יהיה בשל? לא יודעת מה לעשות. להמתין עוד קצת, או לחתוך ולחפש הלאה? אולי אני אפסיד במו ידי את אהבת חיי! מה הגבול?

לדוד המלך היו את כל ההיתרים להתגונן מפני שאול הרודף אותו, אבל באחריות לאומית לדורות הוא לימד את עם ישראל להכיל מורכבויות ולהישמר ממלחמת אחים בכל מחיר