כל התכנים של ענבר כספי

"מאז שהיא נפטרה חשבתי באיזו דרך אני יכולה להנציח אותה, לאפשר לה להתקיים כאן בעולם למרות שהגוף שלה כבר לא כאן, לצערי״, היא אמרה

תקופת ההסתגלות למסגרת חדשה היא תקופה לא פשוטה גם לילדים וגם להורים. מה בכל זאת יעזור לנו לעבור אותה בקלות רבה יותר?

העבודה בעסק, שהייתה כמו מסע מאוד בודד שלא מניב פירות בכלל כמה חודשים לפני כן, הפכה להיות מסע מעניין ומלא בקשרים חדשים ומיוחדים שרקמתי עם המתאמנות שלי ועם קולגות בתחום

בפגישה הראשונה שלי עם דנה המאמנת, הרגשתי שהיא מדברת איתי על נושאים רוחניים מדי שנשגבים מבינתי. רציתי לחתור לפרקטיקה שתראה לי מה עליי לעשות כדי להכיר את האחד שלי עוד היום. בכל זאת, נתתי לי ולה צ׳אנס בתהליך החדש שהתחלנו

"ברגע שהקהל מבולבל, הוא לא יקנה ממך", הזהירה אותי לפני מספר שנים קולגה נחשבת ומנוסה. הדברים שלה כיווצו אותי, אבל באותו זמן הרגשתי שאין לי ברירה אלא לקבל אותם

בשנים האחרונות התחלתי לציין גם את ימי ההולדת העבריים שלי. בעצם אני חוגגת שני ימי הולדת בשנה, גם בתאריך הלועזי וגם בעברי. אם אפשר להנות פעמיים ממחמאות ומתנות, מי אני שאסרב?

מאז שהפכתי מאמנת כושר ושמרתי על שגרת כושר ותזונה ששימחה אותי וגם סיפקה לי מראה שהתחברתי אליו, לא יכולתי לדמיין את עצמי ואת הגוף שלי משתנים שוב

לקחו לי כמה שנים כדי להבין את המושג הזה של ימימה, ״תיחום״. כשמתחמים משהו, שמים גדר סביבו ולא מאפשרים לו להתפשט למקומות נוספים. אבל איך אפשר לתחם פחד שהוא כל כך מופשט וכל כך רוצה להתפשט לכל עבר?

היא רווקה בת 36 שמחפשת זוגיות, ופנתה אלי לשפוך את ליבה. "אני לא מצליחה להירדם מרוב שאני מוטרדת", היא אומרת. אולי מילה או שתיקה מיותרת שלה במשך השנים הובילו אותה למקום הזה?

מאז אותה שיחה עם חברה שלי על ׳טעמים עדינים׳ נולדה בתוכי תפילה. רציתי כמוה להיגמל מההתמכרות לטעמים חזקים, ולהצליח לחזור להנות מטעמו של תפוח, מלפפון, ומערכת יחסים שיש בה יציבות, רוגע ונועם

העיניים שלה זהרו. ״זה בזכות המשקולות!״ היא אמרה לי, ״זה כי לא ויתרת לי!״ אבל זו היא שלא ויתרה לעצמה

במופע הקודם שלי, המסר העיקרי שעבר לקהל כנראה היה: ״בבקשה, תאהבו אותי ותאשרו לי שאני טובה ומוכשרת!״. מצחיק שמופע על חיפוש אושר היה בעצמו אירוע בו חיפשתי אושר ואישור, שוב, בחוץ ולא בפנים

כשאני משתדלת להשיג משהו, בין אם זה את תשומת הלב של בעלי במהלך שיחה, לייקים על סרטון שלי ברשת החברתית, או תשובה חיובית על הצעת מחיר שנתתי, אני בתחושת מאמץ ומאבק

האמנתי שאני חייבת להיות תמיד החמודה, המתוקה והנגישה כדי שהקשר יתקדם ויוביל לשלב הבא. האמנתי גם שהוא חייב תמיד-תמיד לחזר אחריי ולהרעיף עליי מחמאות ופרחים. כשהמציאות גילתה ששנינו מתקשים לעמוד במחויבויות הקשות האלו, חששתי שאולי לא נועדנו זה לזו

לא קל להיות אישה רגישה מאוד, ולפעמים בא לי שיקחו את הרגישות הזו ממני. מה אני צריכה את הכובד הזה על כתפיי? החיים שלי גם ככה עמוסים. הלב שלי מלא כבר בדאגות ומחשבות על שלום בעלי, ילדיי, משפחתי ועצמי. איך אפשר להתמודד עם העולם כשכל הכובד שלו מתלבש ככה על הכתפיים והלב שלי?

כבר כמה ימים שאני שאני מרגישה שהכל סוגר עליי. החושך יורד, הערב מגיע, וכל המחשבות המטרידות שלי צפות ועולות בתוך מוחי, לא נותנות לי מנוחה. מה עושים עם עומס הדאגות הזה?

הפתיע והביך אותי לגלות שחודשים רבים של ציפייה והתרפקות על משהו שאחווה וארגיש, לא באמת התממשו. איך זה הגיוני? אני באחד האיים הכי אקזוטיים ויפים, רחוק מהארץ ומכל מה שמטריד ומעסיק אותי ביומיום, איך ייתכן שמקום להרגיש שמחה וחיות, אני מרגישה מועקה?

מורן לא הפסיקה להשוות את גיא לקובי, החבר הקודם שלה – ולא הפסיקה להלחץ בגלל ההשוואות האלה. בכל דייט היא חיפשה באובססיביות את נקודות הדימיון בין השניים, כאילו מדובר באיתותים שגם הוא עומד לקום וללכת

בכל ערב כזה, הייתי לוקחת לי כמה חתיכות של נחמה מהעוגה ומנסה לעשות נשימות ולהרגיע את הקולות בראש שלי. אבל מהר מאד הבנתי שזה פשוט לא מספיק

בכל פעם שהוחרמתי, חיכיתי לרגע שמלכת הקטע תופיע מולי עם הזרת הקטנה שלה ותשאל אותי: ״שולם?״ ואני, בעיקר מתוך פחד שהחרם ימשיך, הייתי מסכימה ומשלימה והכל היה חוזר לסדרו