כל התכנים של ענבר כספי

חשבתי על זה שהוא צריך להבין אותי יותר, שאני צריכה לשלוח אותו ללמוד איך לדבר ולהתייחס אליי, להעריך אותי ולהחמיא לי, ולהתנהג יותר כמו שותף אמיתי

ביום בהיר אחד גיליתי שאני כועסת על בעלי כשהוא שמח. ״מה, את לא שמחה?״ שאלתי את עצמי. ״ממתי מפריע לך שאנשים שמחים, ובטח אנשים שהם בעלך?״

במהלך שירות של שנתיים עליתי עשרה קילוגרמים שגזלו ממני את הבטחון העצמי שלי. בפעם הראשונה בחיי התחלתי לחשוב פעמיים מה ללבוש ולהשוות את עצמי לאחרות

למה את מכורה למתוק הזה? למה אתה מכור לסדרה הזו? למה אני לא מצליחה להפסיק לגלול באינסטגרם? עלינו לשאול את עצמנו בכנות וללא שיפוטיות מה הרווח שלנו מאותו הרגל שכרגע די שולט בנו

חברתי, שגם ככה הייתה בקושי גדול מאד, נכנסה לתסכול גדול עוד יותר מהתגובה הזו, שגרמה לה להרגיש רע עם עצמה על הויתורים שהיא נאלצת לעשות בשלב זה בחייה

כל פרידה כזו תמיד הפכה לי את הבטן וקרעה לי את הלב לכמה חתיכות. כמה שניסיתי את כל הטקטיקות שהמבוגרים המבוהלים היו מנסים עליי כדי שאפסיק לבכות, שום דבר לא עזר

השמחה שלי אף פעם לא שלמה מאז ה-7.10. בכל פעם שיש לי הזדמנות גדולה לשמוח, אני מרגישה את החיוך מתחיל להתלבש על פניי כשבמקביל מתגבר גם החנק בגרון שלי

היום, חודש וחצי לאחר שכתבתי את החזון הזה, הוא בדרך להתגשם במלואו. אבל במקום לרקוד משמחה על כך שהוא מתגשם כל כך מהר, אני לחוצה ומודאגת

לצד ההריון הזה יש חיים שדורשים לא מעט: זוגיות, ילדים, קריירה, מטלות הבית. נוסיף למתכון הזה גם מלחמה, אזעקות ואי-וודאות מתמשכת כבר מעל שנה וקיבלנו הריון שאין זמן לחשוב עליו

עד כמה שהנשמה שלי לא מוכנה לקבל את החושך כעובדה, אני מוצאת את עצמי לעיתים קרובות ״מתרגלת לחושך״ ואפילו נהנית לגשש באפילה כדי לספר לעצמי כמה אני טובה בזה

את היכולת לספר לעצמי שהעולם עוצר למעני ושניסים קורים רק בשבילי, רכשתי בתקופה שבה חוויתי פרידה אחרי מערכת יחסים ארוכה, סגירה של עסק גדול עם הפסדים כלכליים לא קטנים, ומצב בריאותי לא מזהיר במיוחד

תמיד כשניסיתי להפסיק להשוות או לקנא, זה רק גרם לי ליותר השוואות, קנאה, ובעיקר להרבה מאוד תסכול. לא רק שאני קנאית, עכשיו אני גם כישלון כי אני לא מצליחה להפסיק עם זה

יש הרבה דברים שעדיין לא הרגשתי מוכנה אליהם בחיי, אבל לזוגיות הרגשתי שנולדתי מוכנה. לא רק שנולדתי מוכנה, אלא שהקפדתי כל הזמן ללמוד עליה, לקרוא, לקחת הדרכות ומורי-דרך ולעבוד על עצמי כדי להתכונן אליה בצורה הכי טובה שיש

עבודת החיים שלנו צריכה לכלול מדי פעם סדר יסודי לא רק בארונות ביתנו, אלא גם בארונות שכלנו ונפשנו. יש שם הרבה קולות שמדברים אלינו, ואנחנו צריכים לבחור למי להקשיב

ביומיום שלנו אנחנו לא ממהרים כל כך לצאת מהאיזור הנוח והמוכר שלנו, אלא אם יש לנו הבטחה שהמקום אליו אנחנו הולכים יהיה טוב הרבה יותר. במילים אחרות: לא נזוז בלי שנדע שהשינוי ישתלם לנו

״מדריכת ההורים הזו הייתה מאוד מאוכזבת ממך עכשיו, ענבר״, אמרתי לעצמי. ״איך לא הזכרת את זה לעצמך באותו הרגע? הבת שלך לא חושבת באופן רציונלי. היא לא חשבה על ההשלכה של האגרוף שלה"

הטריגר שהתחיל את מסיבת הבכי הזו היה אי-הסכמה שהייתה לי עם בעלי. בכל מצב אחר בחיי הייתי מחכה למחר לראות אם זה עדיין מפריע לי, אבל באותו יום הייתי מוצפת

ישבתי על הספה כועסת. כעסתי על בעלי שהוא הולך להשאיר אותי לבד עם שני ילדים קטנים בחודש חמישי להריון. אבל איזו ברירה יש לו? אף אחד לא שואל אותו

אני התייאשתי עשרות אלפי פעמים בדרך לאחד שלי. זו האמת. נפלתי וקמתי, נפלתי וקמתי ושוב נפלתי ושוב קמתי. בחודשים האחרונים לפני שהכרתי את בעלי לא היה לילה שלא שפכתי בו דמעות. מה עזר לי בכל זאת לשמור על אופטימיות?

״כנראה שלא אכיר מישהו חדש בקרוב. בתקופה הזו של המלחמה מאוד קשה למצוא זוגיות״, אמרה לי חברה. ״בקצב הזה תושבי הצפון יפשטו את הרגל ולא נראה שלמישהו אכפת מזה״, אמר לי מכר. ואני רק תוהה: מי גילה להם את העתיד?