כל התכנים של ענבר כספי

חברתי התקשתה מאד לקבל החלטה לפתוח עסק כי היא ניסתה לקחת אחריות על העולם כולו: על מה שיחשבו העוקבים שלה, על החששות של ההורים שלה, על תרחישים עתידיים שעלולים לקרות, על התדמית והכבוד שלה שעלולים להתרסק

מסתבר שגם לכם היה חלק ותרומה בהצלחת המבצע. ככל הנראה כל אחד מאיתנו עשה עבודה טובה במחיקת האויב הפנימי שלו, בניקוי הרוע מתוכו וביצירת סדר בעולמו הפנימי. התוצאות השתקפו לנו בשבת האחרונה בעולמנו החיצוני

אפילו שהמסע ארוך, מייגע ומאתגר, אפילו שהדרך מתארכת, זה לא מעיד עליי שאני כישלון. למרות הכל יש תקווה, ובסוף – מגיעים אל היעד

קיים ביננו פער ושוני בתפיסת המציאות. כל עוד נזכור את זה, נוכל לתאם ציפיות ביננו בצורה טובה יותר, ולהסביר זה לזה את ״חוקי המשחק״ שאנחנו מצפים ומקווים שהשני יתנהל על פיהם

כמו התקיעה בשופר, גם החיים שלנו מלאים בתקיעות, שברים ותרועות. לפעמים המנגינה שלנו חלקה וזורמת יותר, לפעמים היא רצופה משברים וקושי, לפעמים ההילוך שלה מתגבר ומציף אותנו במתח ואי וודאות

את הצעקה שהפניתי כלפי הבן שלי בעצם הפניתי כלפי עצמי. כעסתי על עצמי שאני זו שלא מצליחה להבין שהדרך לפתרון הבעיות שלי לא עוברת בהתקרבנות והתמסכנות

״אני מעדיפה לטוס לחו״ל השנה ולא להגיע לארוחת חג משפחתית״, אמרה לי חברתי, ״אלא אם כן יקרה נס ואני לא אגיע אליה לבד״. האם זה באמת הפתרון היחיד?

אוכל, אוויר, קורת גג, כסף, ממ״ד: אלה הדברים, פחות או יותר, שאני צריכה כדי לשרוד ולהתקיים בתקופה זו בחיי. החיים, לעומת זאת, הם השימוש שאני עושה בקיום שלי בעולם כדי לא להיות רק זו שתופסת בו מקום

הרי ידעתי עד כמה השיתופים שלי עושים טוב לאנשים שנחשפים אליהם, וגם מאוד נהניתי מתשומת הלב שקיבלתי בעקבותיהם. עכשיו אני מתבקשת להפסיק כי זה מבריח את הברכה מחיי?

מאז אותו תהליך שעלה לי הון ולא עמדתי כמעט בשום יעד שהצבתי לעצמי במסגרתו, למדתי על עצמי משהו חשוב שלעולם לא יהיה ניתן לקחת ממני: אני לא מציבה לעצמי יותר יעדים גרנדיוזיים

הם הכירו בתורכיה כשסבתא שלי הייתה בת 16 וסבא שלי היה בן 25, התאהבו, התחתנו, והקימו משפחה. למרות האתגרים הרבים שעמדו בפניהם במשך השנים, גם כסבא וסבתא רבא הם עדיין זוג יונים. איך הם עושים את זה?

לאחרונה אני חושבת הרבה על אתגרי הווטסאפ. מאז אותה הקלטת וואטסאפ מחברה שנפגעה שלא עניתי לה מיד, אני חושבת עליהם אפילו יותר. יש בעיות שהוואטסאפ לא פותר אלא יוצר

פתאום שמתי לב שלא מעט פעמים במהלך היום אני נועלת את הלסת. זה קרה, התברר לי, בכל פעם כשניסיתי לקחת שליטה על מה שאין לי עליו שליטה

מה עושים כשהרגשות מנהלים אותנו במקום שננהל אותם? דרך אחת היא לזהות את חומת הקרטון שעומדת לפנינו

הנפש שלנו מבקשת לערוך חשבון נפש לפני השנה החדשה כי זה ממש חלק מה-די.אנ.איי שלה, שלנו. אנחנו בנויים כך שכשהשנה מתחדשת, גם אנחנו מבקשים להתחדש. אנחנו רוצים לדעת שאנחנו מכוונים נכון, שאנחנו בדרך הנכונה להגשמת ייעודנו

לפני כמה ימים נתתי עצה לחברתי הטובה שהפכה גם היא לא מזמן לאם לשני קטנטנים. היא בכתה לי בהודעת וואטסאפ כמה קשה לה ללכת בעיר מגוריה, תל אביב, עם פעוט בעגלה ותינוקת על המנשא, בשיא החום, כשעל כל כמה מטרים יש איזו מכונית או משאית שחוסמת את המדרכה

צעירה שאני מכירה סבלה במשך חודשים מבעיות בבטן. אחרי בירור התגלה שהיא ניסתה דיאטה מאוד קיצונית ולא בריאה. למה? כי היא צפתה בסרטון של משפיען רשת עם מליוני עוקבים שבו נטען שזו הדיאטה היחידה שעובדת

כילדים אנחנו חווים את העולם בצורה מאוד דיכוטומית וטוטאלית. שחור או לבן. אוהב או שונא. בעדי או נגדי. הכל או כלום. ״אם אבא צועק עליי זה אומר שהוא שונא אותי ולא אוהב אותי״, זה מה שילד עלול לחשוב ולתפוס בנקודת זמן רגעית

למה צעקתי עליה? כי אני עמוסה ומותשת. למה היא צפרה וצעקה? כי גם היא באותו מצב. הדור שלנו זקוק לחמלה. אנחנו דור עייף, שכל אחד בו חווה אתגרים רבים – במישור הלאומי ובמישור הפרטי

למחרת המופע קמתי ליום חדש בו אני צריכה לתמרן בין הנקה של הקטנה לארגונים לגן של הגדול, ועוד הרבה סידורים שאני לא בטוחה שמעסיקים את מלכת אנגליה. כל זה גרם לי לתהות האם אני באמת ראויה למחמאה הזו